וכשאין לך על מה לכתוב פשוט תכתוב על זה שאין לך על מה לכתוב, נראה שהיו לי יותר מדי פוסטים מהסגנון הזה.
אז כן לאחרונה חוסר היצרתיות שוטף אותי בחוזקה ואני בכלל לא יודע מהסיבה לכך, יש לי לא מעט דברים לספר החיים נמצאים אצלי בתאוצה, בקרוב צבא(כנראה שמתגייס בתור לוחם בחיל התותחנים), ומי ששואל אני בחרתי בזה, אז כן אם אתם קוראים עיקבים למרות שאני לא בטוח שבאמת קיימים אצלי כאלו ובמקרה ואתם קוראים את הפוסט הזה אני באמת לא יודע למה...
כי בואו נודע באמת, מצחיק, הבלוג הזה כבר מזמן לא כזה.
גם לקרוא לו מעניין אני לא באמת יכול לומר, אבל אם אתם קוראים אותו אני מקווה שאתם לפחות נהניים, כי אני בכלל כעקרון כותב לעצמי.
איבדתי לשנייה את הפוקוס אה כן, אז בסופו של דבר ויתרתי על נ"מ ובחרתי בתותחנים.
הבנתי לאחרונה שהייתי מסורס במשך כל השניים האלו שבאמת הייתי בטוח שאני אוהב את המיוחדת.
יש ים של בחורות בחוץ יפות, מצחיקות, חכמות. וכאלו שנראות ממש טוב ובערך מלבד התכונה הזאת אין בהן כלום, אז אני צריך בחורה עם עומק ופייטרית אבל לא יותר מדי רועשת, כזאת שיודעת ברגע האמת להלחם לא פשוט למצוא אחת כזאת ולרוב יש להן אגו די גבוה שמקשה באמת על יצירת קשר אבל בלי הקושי זה לא היה מעניין.
סיימתי 2 יחידות בבילוגיה לא מזמן עם ציון סופי של 88 אחרי שמתחילת השנה המורה שלי אמרה שאין סיכוי שהיא מגישה אותי לבגרות כי היו חסרים לי מעבדות וההתקדמות בעבודת המחקר שלי הייתה איטית,בסוף יצא שעקפתי את רוב הכיתה עם עבודת המחקר שלי והייתי מבין המסיימים הראשונים.
שאננות כל החיים שלי הם כאלו ובסופו של דבר אני ניצל ברגע הכי קריטי.
לפני שנה ניגשתי לבגרות בלשון עם מגן 55 וגם הוא ניתן לי מתוך רחמים, אף אחד לא חשב וגם לא האמין לי שאצליח לעבור את הבגרות, הציעו לי מחצית שלישית בשביל לשפר את המגן, עשיתי את הבגרות וקיבלתי בה 69.
קטע...
שוב ניצלתי.
אין לי מושג איך זה קורה לי, או למה אבל כל הזמן אני ניצל ברגע האמת לא רק בלימודים אלה בחיים בכלל, המזל הכי גדול שלי זה לא לעשות שום דבר להיות בנקודה הכי קריטית ואז לעבור אותה בקלות כאילו בחיים היא לא הייתה.
ובגלל שכל פעם אני "ניצל" יוצא שאני אף פעם לא לומד את הלקח, למה בכלל צריך ללמוד אותו עם אתה בכלל לא זקוק לו למרות כל העצבים שאתה מוציא עד לאותה נקודה כל העצבים האלו שאתה כבר בטוח בזה שהפעם לא ניצלת אבל מוצא את עצמך ניצל שוב ושוב.
וזה בחיים לא קשור לאנשים או חברים, זה תמיד מגיע משום מקום מוחלט, זה כיף וזה גם מדכא.
לפעמים נראה שאני חי לפי המשפט, מה שקשה נעשה היום מה שבילתי אפשרי נעשה מחר.
וכל פעם אני עושה את הבילתי אפשרי.
אבל מתישהו יגמר המזל הזה ואני מקווה שהוא לא יהיה בנקודה הכי קריטית שיכולה להיות, חיים או מוות.
אחרת מזה ישנה אם עברתי את הבגרות בלשון או לא?
יש שיר ששמעתי לא מזמן ולא הפסקתי לשמוע אותו.
הביצוע הזה הרבה יותר טוב מהביצוע באלבום עצמו, פשוט מרגש כל פעם מחדש.
אז כן לאחרונה חוסר היצרתיות שוטף אותי בחוזקה ואני בכלל לא יודע מהסיבה לכך, יש לי לא מעט דברים לספר החיים נמצאים אצלי בתאוצה, בקרוב צבא(כנראה שמתגייס בתור לוחם בחיל התותחנים), ומי ששואל אני בחרתי בזה, אז כן אם אתם קוראים עיקבים למרות שאני לא בטוח שבאמת קיימים אצלי כאלו ובמקרה ואתם קוראים את הפוסט הזה אני באמת לא יודע למה...
כי בואו נודע באמת, מצחיק, הבלוג הזה כבר מזמן לא כזה.
גם לקרוא לו מעניין אני לא באמת יכול לומר, אבל אם אתם קוראים אותו אני מקווה שאתם לפחות נהניים, כי אני בכלל כעקרון כותב לעצמי.
איבדתי לשנייה את הפוקוס אה כן, אז בסופו של דבר ויתרתי על נ"מ ובחרתי בתותחנים.
הבנתי לאחרונה שהייתי מסורס במשך כל השניים האלו שבאמת הייתי בטוח שאני אוהב את המיוחדת.
יש ים של בחורות בחוץ יפות, מצחיקות, חכמות. וכאלו שנראות ממש טוב ובערך מלבד התכונה הזאת אין בהן כלום, אז אני צריך בחורה עם עומק ופייטרית אבל לא יותר מדי רועשת, כזאת שיודעת ברגע האמת להלחם לא פשוט למצוא אחת כזאת ולרוב יש להן אגו די גבוה שמקשה באמת על יצירת קשר אבל בלי הקושי זה לא היה מעניין.
סיימתי 2 יחידות בבילוגיה לא מזמן עם ציון סופי של 88 אחרי שמתחילת השנה המורה שלי אמרה שאין סיכוי שהיא מגישה אותי לבגרות כי היו חסרים לי מעבדות וההתקדמות בעבודת המחקר שלי הייתה איטית,בסוף יצא שעקפתי את רוב הכיתה עם עבודת המחקר שלי והייתי מבין המסיימים הראשונים.
שאננות כל החיים שלי הם כאלו ובסופו של דבר אני ניצל ברגע הכי קריטי.
לפני שנה ניגשתי לבגרות בלשון עם מגן 55 וגם הוא ניתן לי מתוך רחמים, אף אחד לא חשב וגם לא האמין לי שאצליח לעבור את הבגרות, הציעו לי מחצית שלישית בשביל לשפר את המגן, עשיתי את הבגרות וקיבלתי בה 69.
קטע...
שוב ניצלתי.
אין לי מושג איך זה קורה לי, או למה אבל כל הזמן אני ניצל ברגע האמת לא רק בלימודים אלה בחיים בכלל, המזל הכי גדול שלי זה לא לעשות שום דבר להיות בנקודה הכי קריטית ואז לעבור אותה בקלות כאילו בחיים היא לא הייתה.
ובגלל שכל פעם אני "ניצל" יוצא שאני אף פעם לא לומד את הלקח, למה בכלל צריך ללמוד אותו עם אתה בכלל לא זקוק לו למרות כל העצבים שאתה מוציא עד לאותה נקודה כל העצבים האלו שאתה כבר בטוח בזה שהפעם לא ניצלת אבל מוצא את עצמך ניצל שוב ושוב.
וזה בחיים לא קשור לאנשים או חברים, זה תמיד מגיע משום מקום מוחלט, זה כיף וזה גם מדכא.
לפעמים נראה שאני חי לפי המשפט, מה שקשה נעשה היום מה שבילתי אפשרי נעשה מחר.
וכל פעם אני עושה את הבילתי אפשרי.
אבל מתישהו יגמר המזל הזה ואני מקווה שהוא לא יהיה בנקודה הכי קריטית שיכולה להיות, חיים או מוות.
אחרת מזה ישנה אם עברתי את הבגרות בלשון או לא?
יש שיר ששמעתי לא מזמן ולא הפסקתי לשמוע אותו.
הביצוע הזה הרבה יותר טוב מהביצוע באלבום עצמו, פשוט מרגש כל פעם מחדש.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה