במיטה הריקה.

באפיסת הכוחות שוכב במיטה השעה 3 לפנות בוקר, לפני שעה חזרתי הביתה לאחר ישיבה עם חברים, ומשום מה רציתי לכתוב, בתקווה שמישהו יקרא את השורות האלו
מחשבה עמוקה בחדר החשוך שהאור היחיד שבוקע בו הוא מתוך הטלפון הנייד שבו אני כותב את הפוסט הזה.
המיטה שאני שוכב עליה נרכשה לפני שנה, עדין לא מסוגל להאמין כמה מהר השנה הזאת עברה, מדובר במיטה זוגית מתקפלת(מיטת ספר) זאת המיטה הראשונה שלי שהיא זוגית כל השנים האלו ישנתי על מיטת יחיד.
בלילה הראשון ששכבתי על המיטה לא חשבתי על כלום פשוט נרדמתי לתוך חלום מתוק שאותו אני כבר לא זוכר, בלילה השני הופיעו לי מחשובות עמוקות בזמן ששכבתי על המיטה והתבוננתי בחלקה השני והריק מכל דבר, רציתי אז שהבחורה שאהבתי תישן שמה, אני יודע שאם זה היה קורה הייתי מצליח שעות להביט עם חיוך על  הפנים שלה בזמן שהיא כבר ישנה מזה כמה שעות...לא משהו שעתיד היה להתרחש וגם בסופו של דבר לא התקיים.
ואז משום מקום עלתה בי מחשבת חרדה אחרת, היא תישן אני אהיה ער, אני בכל זאת אהיה לבד במיטה הזאת למרות שהיא תשכב לידי אהיה עם המחשבות והיא תיהיה בחלומות שלה.
לא משנה מה, אנחנו תמיד ניהיה לבד בעולם הזה כל אחד בתוך עצמו וזה לא משנה עד כמה תשתפו את האחרים במה שעובר בכם בסופו של דבר אתם לבד.
מעניין עם מחשבה מהסוג הזה אי פעם עולה לפרחה ממוצעת.
כבר שנה שהמיטה הזאת כאן ומדי פעם שוב מריץ את המחשבה הזאת טיפה עצוב לחשוב ככה.
יש בי מחשבות, רצונות ודחפים שלעולם לא סיפרתי לאף אחד, אני הרבה יותר מורכב ממה שאנשים חושבים שאני אולי אפילו אפשר להגיד שאני הרבה פחות מאושר ממה שאנשים חושבים.
אני לא מוציא את זה החוצה משאיר תמיד דברים מסויימים רק בתוכי ואולי זה משאוכל אותי מבפנים מידי פעם.
השמים לא אפורים, צריך להרים חיוך ולפרוס אותו לשאר האנשים, אני מאושר.
ואי שם רק אני אדע את האמת ומה שהם ידעו זה את החיוך שלי.
מחשבות חרדה, מחשבות שמחה, הן סה"כ מחשבות ולא יותר מזה.
ועדין החלקה הריקה במיטה נשארה ריקה ועדין הרגשת הלבד הזאת קיימת.
לבד פיזית ונפשית,
תתעודדו.