הזמן מתקן את הגורל.

חודש לפני יומהולדת 15 החלטתי שאני רוצה להתנדב במד"א ובעצם בכך להגשים את החלום שלי שהיה קיים אצלי עוד מתקופת התמימות שבה לא ידעתי מהו פירוש של מוות, חשבתי שאני יוכל לרפא את כולם גם את סבא שלי ז"ל שנפטר עוד לפני שנולדתי אי שם כשאמי הייתה רק בת 20 רק כמה תמונות נשארו בהם הוא מצולם וזיכרונות שהפכו לסיפורים שעד היום אמא נוהגת לספר.

אבל בין המציאות לחלום לפעמים יש מרחק עצום ולגורל יש תוכניות משלו בסוף לא התנדבתי במד"א הציונים שלי בתיכון היו גרועים כל כך ובכלל עצלן כמוני?! איך בכלל הוא יכול להתקבל לרפואה?
אדם שלא מאמין בעצמו לא מסוגל להפוך את החלום למציאות.
בשלושת השנים האחרונות בערך לא חשבתי להתעסק ברפואה ובעיקר לא האמנתי שאני אהיה מסוגל לזה עד עכשיו, בצבא הפכתי לסוג של מצטיין כי אם בתיכון לא הייתי כזה בצבא אני כן.
לפני שבועיים הייתה לי הרגשה מוזרה שהזמן החליט לתקן את הגורל, המפקדים החליטו להוציא אותי לקורס חובשים קרביים אפילו לא ביקשתי את זה פשוט נתנו לי, הרפואה מזמן לא החלום שלי אבל יכול להיות שלזמן יש הפתעות נוספות.

חודשיים עברו מאז שהתגייסתי הגעתי לאן שרציתי, עברתי השבעה ועשיתי כבר רובאי 03

נשארו לי עוד חודשיים לטירונות ואז אני אמור לעבור לצרפין משבטה החמה ולהתחיל ללמוד בקורס.
אני אוהב את משאני עושה ואיפה שאני נמצא ותמיד כיף לקרוע את עצמך ולקבל את הסיפוק הענקי הזה שגם אם היה קשה עשית את זה ובהצלחה.