tag:blogger.com,1999:blog-82015095849545602712012-01-27T20:30:57.406+02:00מחשבות עכשיואיליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.comBlogger741100tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-89935169836688760232012-01-21T20:25:00.000+02:002012-01-21T20:25:35.381+02:00מתישהו בעתיד...<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">פורס כנף ועף לזמן אחר ולמקום אחר, אולי המקום זה אחד הנחלים שבצפון בדיוק יומיים אחרי שירדו בו גשמים רצופים שמילאו אותו עד הסוף והזמן, הזמן זה שנתיים וחצי בעתיד.<br />והנה אני רואה את עצמי מסתובב שם עם קבוצה של צעירים בני 17 בדיוק בטיול השנתי שלהם של כיתה יא', על ראשי מונח הכובע ועליו רקום הסמל של חובש קרבי ובצידו האחורי של הכובע רקום כמו כן השם, איליה...<br />נראה שכבר החלטתי מאני רוצה לעשות תקופה מסויימת לאחר השיחרור שלי, האם זה מה שאכן יהיה, אני לא בטוח למדתי כבר שלחיים שלי יש מסלול משלהם.<br />ככל שעובר הזמן בצבא ככה אני רואה את משאני יכול לעשות ואת משאני רוצה לעשות בשנייה שאשתחרר, זה לא שרע לי בצבא דווקא אני די נהנה עד כמה שזה נשמע מוזר.<br />בקורס חובשים מלמדים אותנו להסתדר במצבי לחץ כמו איבוד הפצוע שלך, והגרוע מכל ריבוי פצועים בשטח בזמן שאתה המטפל היחיד.<br />מלמדים איך לטפל בפצוע שסובל מהפרעות דחק פוסט-טראומטית ובקיצור "הלם קרב", אבל בחיים לא מזכירים את זה שאנחנו גם יכולים להכנס למצב הזה, או שכל כך בטוחים שזה לא יכול לקרות לנו, למרות הכל אני מסתכל על עצמי במראה ואני לא מסוגל לראת את עצמי בסיטואציה שבה אני סובל מהלם קרב אלה רק מצב שבו אני כמו מטומטם רץ בלי לבדוק אם השטח מספיק בטוח בשביל שאוכל לטפל בפצוע, ומבצע אינטובציה(פרוצידורה רפואית) לפצוע למרות שזה לא בסמכות שלי למרות שזה לא חוקי שאעשה זאת, ולמרות שלאחר מכן אני אמור להגיע לכלא.<br />אולי הרגע המפתיע היה לשמוע את אמא שלי תומכת במעשה הזה-כך חונכתי.<br />מקווה שבחיים לא אצטרך לבצע את אותם הדברים שאני עושה באימונים.<br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-GQgg72HC2cY/TxsClBAL82I/AAAAAAAAACI/9Ff0YRQgZIY/s1600/2012-01-21+20.18.40.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/-GQgg72HC2cY/TxsClBAL82I/AAAAAAAAACI/9Ff0YRQgZIY/s320/2012-01-21+20.18.40.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-r9BFP9UlhxQ/TxsCs7qYPKI/AAAAAAAAACQ/K2WrDy7tcX4/s1600/2012-01-21+20.19.07.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://2.bp.blogspot.com/-r9BFP9UlhxQ/TxsCs7qYPKI/AAAAAAAAACQ/K2WrDy7tcX4/s320/2012-01-21+20.19.07.jpg" width="320" /></a></div><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8993516983668876023?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-35161280066626751212011-12-11T14:16:00.001+02:002011-12-11T14:16:59.779+02:00פעם ראשונה מהצבא.<div><p>פעם ראשונה אני כותב פוסט מהבסיס בזמן שאני על מדים והתחושה מוזרה, כל כך הרבה כתבתי על כמה שאני רוצה להתגייס והנה אני כבר ארבעה חודשים בצבא ועד עכשיו די נהנה.<br>כל כך הרבה דברים קרו לי לאחרונה שכנראה אני לא אזכר בהם בכלל.<br>אני כבר שבוע שמיני בקורס חובשים קרביים, אני כל כך התגברתי על המיוחדת ויש בחורה חדשה באיזור שגם איתה זה הכל דרמות הזויות אני לא לוקח את זה קשה מדי כי עכשיו אני מבין שתמיד אפשר למצוא משהו טוב יותר ובטוח שיש בעולם משהי מאושרת שתזכה בי, התחלתי לגלות שאני נחשב לדי מציאה אצל הבנות.<br>הצבא עושה לי רק טוב הספקתי להכיר המון אנשים חדשים מסוגים שונים,<br>לומדים עולם.</p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3516128006662675121?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-2899510827737608452011-10-28T00:50:00.000+02:002011-10-28T00:50:24.988+02:00עוד נקודה בלב הים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">השיער המפוזר והמבט העמוק ככה אני מעדיף לזכור אותה.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-289951082773760845?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-74947479482617087652011-09-30T17:27:00.000+03:002011-09-30T17:27:19.049+03:00הזמן מתקן את הגורל.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white; font-family: arial, sans-serif;"></span><br /><div class="ii gt" id=":hy" style="margin-bottom: 5px; margin-left: 15px; margin-right: 15px; margin-top: 5px; padding-bottom: 20px; position: relative; z-index: 2;"><div id=":i5"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חודש לפני יומהולדת 15 החלטתי שאני רוצה להתנדב במד"א ובעצם בכך להגשים את החלום שלי שהיה קיים אצלי עוד מתקופת התמימות שבה לא ידעתי מהו פירוש של מוות, חשבתי שאני יוכל לרפא את כולם גם את סבא שלי ז"ל שנפטר עוד לפני שנולדתי אי שם כשאמי הייתה רק בת 20 רק כמה תמונות נשארו בהם הוא מצולם וזיכרונות שהפכו לסיפורים שעד היום אמא נוהגת לספר.</span></div><div id=":i5"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />אבל בין המציאות לחלום לפעמים יש מרחק עצום ולגורל יש תוכניות משלו בסוף לא התנדבתי במד"א הציונים שלי בתיכון היו גרועים כל כך ובכלל עצלן כמוני?! איך בכלל הוא יכול להתקבל לרפואה?<br />אדם שלא מאמין בעצמו לא מסוגל להפוך את החלום למציאות.<br />בשלושת השנים האחרונות בערך לא חשבתי להתעסק ברפואה ובעיקר לא האמנתי שאני אהיה מסוגל לזה עד עכשיו, בצבא הפכתי לסוג של מצטיין כי אם בתיכון לא הייתי כזה בצבא אני כן.<br />לפני שבועיים הייתה לי הרגשה מוזרה שהזמן החליט לתקן את הגורל, המפקדים החליטו להוציא אותי לקורס חובשים קרביים אפילו לא ביקשתי את זה פשוט נתנו לי, הרפואה מזמן לא החלום שלי אבל יכול להיות שלזמן יש הפתעות נוספות.<br /><br />חודשיים עברו מאז שהתגייסתי הגעתי לאן שרציתי, עברתי השבעה ועשיתי כבר רובאי 03</span></div><div id=":i5"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נשארו לי עוד חודשיים לטירונות ואז אני אמור לעבור לצרפין משבטה החמה ולהתחיל ללמוד בקורס.<br />אני אוהב את משאני עושה ואיפה שאני נמצא ותמיד כיף לקרוע את עצמך ולקבל את הסיפוק הענקי הזה שגם אם היה קשה עשית את זה ובהצלחה.</span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7494747948261708765?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-56914762023830890312011-08-01T02:48:00.000+03:002011-08-01T02:48:27.380+03:00זה מה שנשאר.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני לא זוכר בדיוק באיזה גיל נכנס לי לראש הבאג הזה של הצבא אבל ברור לי שזה היה מזמן כל כך, והנה קצת יותר מיממה נשארת עד שאהיה חייל על מדים, משהו שתמיד רציתי גם יותר מציון מאה במתמטיקה חמש יחידות(עשיתי שלוש יחידות שיכולות להחשב כאפס בגלל ציון סופי המופלא שלי).<div>למרות כל השאיפה שלי וכל הרצון שלי לשרת אני לא הולך לסיירת או שייטת הפרופיל לא מרשה לי זאת וגם כשניתנה לי אפשרות להגיע ליחידה מיוחדת החלטתי לחתום וויתור מסיבות שאני לא יכול לכתוב כאן, ולמרות הכל אני קרבי כמו שתמיד רציתי להיות, לוחם תותחנים לעתיד יש מספר כל כך מצומצם של פעמים בהם בחרתי לעשות משהו ואמרתי לעצמי שלא משנה מה אני לא הולך להתחרט וזאת אחת מאותן הבחירות.<br />כמה שטוב יהיה כמה שרע יהיה זה פשוט לא משנה פשוט לא משנה.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-5691476202383089031?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-35206463302161463622011-07-20T00:59:00.002+03:002011-07-20T00:59:33.801+03:00רצף מוזרים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הלילה האחרון שלי היה מוזר, לא הלילה עצמו אלה החלומות שחלמתי בו, זה פשוט היה רצף חלומות שאני כבר לא זוכר למה הם היו קשורים אבל כל פעם הייתה שם המיוחדת, תמיד איפשהו בצד עם עוד אנשים ובכל אחד מהחלומות אותו המצב חזר על עצמו, אני עובר לידה אנחנו מבטים אחד לשני ובכל זאת מתעלמים אחד מהשני.<br />הייתי מת לשמוע מפרש חלומות מנסה לחרטט הסבר הגיוני לחלומות האלו...<br />וזה טיפה מוזר להתעורר אחרי מיליון ואחד שנה בלי חלומות שבכלל קשורים בדרך כלשהי אליה, אז הרבה וודפק בבוקר אחד וזהו סה"כ לא התעסקתי בזה יותר עד הרגעים האלו בהם אני כותב את השורות האלו.<br />אגב קיבלתי את הג'יי-שוק שהזמנתי, מי שלא יודע מדובר בשעון תוצרת חברת קסיו פשוט תחת מותג אחר, שזה השעון שהרבה חיליים מסתובבים איתו כי הוא נגד מים זעזועים וכל דבר שעלול לשבור כל שעון אחר, אז בחיפוש מהיר באינטרנט מצאתי דגם של השעון מהסדרה הזאת שממש אהבתי ואחרי שחיפשתי את השעון הזה בבאר שבע המחיר הכי זול שמצאתי הוא חמש מאות שקל, לעומת זאת באינטרנט מצאתי אותו בשלוש מאות שקל אז יש הבדל, וקיבלתי אותו מהזמנה ואני מבסוט, ואני מקווה שהוא ישרוד איתי שלושה שניים לפחות.<br />ואם כבר לאחרונה מכניס את עצמי לכושר, יודע שהתעוררתי מאוחר מדי והגיוס שלי ממש מעבר לפינה אבל עדין כבר מרגישים תוצאות וזה מעולה.<br />וגם מסיבת גיוס בקרוב וצריך להתחיל ממש לתקתק כבר את הדברים.<br />בערך זה מה שיש לי להגיד להפעם, פשוט הסיפור עם החלומות זה וודפק שיהיה מצחיק לחזור ולקרוא עליו כאן.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3520646330216146362?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-80232769190831403122011-07-14T02:53:00.002+03:002011-07-14T03:02:52.078+03:00קצת לפני הגיוס.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כמעט ולא נשאר זמן עד שאעלה על המדים ואגיד שלום לחופש שהיה לי בחיים, עד עכשיו הייתי יכול לחזור הביתה מהתיכון לזרוק את התיק הכמעט ריק של יב' שבו לרוב הייתה רק מחברת, וגם זה במקרים הטובים, וללכת לחדר להדליק את המחשב לשים שיר של מיוז ולהתמרר במחשבה שגם מחר אני הולך למקום הזה שנקרא תיכון ומבזבז שם את הזמן על הכולם שעושים בכיתה יב'.<br />אבל לא עוד, זהו, נגמר הבית מלון.<br />ואני...אני בכלל עדין לא קיבלתי את הכאפה הזאת שבעצם התקופה ההיא נגמרה כבר, התקופה המרירה של אז שבזמן האחרון הופכת לזיכרון מתוק מפעם, לא הכל היה גרוע כמו שנהגתי לחשוב.<br />רק לפני יומיים נפגשתי עם חבר, הכרתי אותו בערך מכיתה ח' אך רק השנה הוא נהפך לאחד החברים היותר קרובים שלי כזה שאני יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות כמה שזה נשמע הזוי הוא אחד האקסים של הבחורה שאהבתי כל התיכון, לקוראים הוותיקים הכוונה היא למיוחדת, וכל השנים האלו די שנאתי אותו ובעיקר קנאתי בו שהיה איתה, קנאה שטותית כל כך...<br />אבל השנה הדברים השתנו ואני שמח על זה אחרת הלילה מלפני כמה ימים לא היה קורה.<br />נסענו לאנדרטת חטיבת הנגב באמצע הלילה ישבנו על אחד הבלוקים של האנדרטה ודיברנו על הצבא על הילדות ועל החיים, ומה שהבנתי מאותו ערב הוא שאני מתנהג ממש באדשות לגבי הגיוס.<br />הוא מתגייס בעוד ארבע חודשים אני מתגיס בעוד פחות מחודש ונראה שהוא כבר התחיל לעכל את המצב מתי שאני בכלל עדין לא מבין שאני נמצא במצב הזה.<br /><div>לאחר כמה זמן נסענו לתיכון שלנו, עשינו סיבוב נוסטלגי דיברנו על מה שהיה בהתחלה כשהגענו אליו מתי שהינו עוד בחטיבה, הפעם הראשונה שהינו במקיף החששות וצחקנו מזה שהיב' היו נראים לנו כל כך גדולים אז והנה אנחנו נמצאים במקומם.<br />משם גם נסענו לפאב קרוב השיחה שהלכה שמה עוברת ביטחון שדה, בעיקר הרבה צוחקים ובכי בגלל הצחוקים.<br />וזה לילה שאני כל כך הולך להתגעגע אליו בצבא...<br />ובכל זאת כולי תקווה שלא אהיה שוקיסט.<br />עוד מעט מסיבת גיוס הולך להפרד מכל אותם אנשים שהיו איתי בשש השנים האחרונות כמה שזה הזוי.</div><div><br /><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/SV0vMu1tY2M?fs=1" width="425"></iframe></div></div><br /><br />-עריכה-<br />בדיוק אחרי פירסום הפוסט נכנסתי לתיקיה של דברים ישנים שכתבתי ומצאתי שם משהו שכתבתי לפני בערך 4 שנים אם לא יותר...והייתי בהלם זה גאוני.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span">מחוג השעון נעצר</span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">נראה שכל העולם נעצר</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">בפתאומיות</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">בלי שום הודעה מראש</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">אז מה</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">היא שאלה אותי</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">לא יכולתי להאמין למתרחש</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">הייתי קפוא במקום זה נראה לי כל כך לא אמיתי חלום</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">שתמיד חלמתי ב</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">כ</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">ל פעם שחשבתי עליה</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">איליה אתה בא</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">?</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">לקח לי שנייה לשמוע שוב את קולה</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">כן</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">כמובן עניתי</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">חיוך עלה לה על הפנים זה נראה כל כך לא אמיתי</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">אז מה קבענו למחר ב</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">8</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">?</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">אתה ואני</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">?</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">כן</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">רק מתי ואיפה</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">יצא ממנה ציחקוק אמרתי לך כבר ב</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">8</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">הסתכלתי עליה מלא בשמחה שזה זמן רב לא הרגשתי</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">ליד הפארק</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">זה בסדר</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">?</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">כן עניתי הפעם במהירה בלי לחשוב לשנייה</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">העיקר שלא תשכח</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">!</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">לא</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"> א</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">שכח</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">, </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">אותך אף</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"> פעם לא </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">א</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">שכח</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">.</span><br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">התעוררתי מרעש הברקים כל זה היה חלום ולא אמיתי </span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">רק דבר אחד נשאר</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Calibri;">,</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;">אותך אני אף פעם לא אשכח</span><br /><br /><div><br /><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">כמה שזה אירוני אם רק הייתי יודע אז...</div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">ואותה כנראה בחיים לא אשכח.</div><div style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px;">פשוט מצחיקה האירוניה =)</div><div><br /></div></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8023276919083140312?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-29253822124438510112011-06-30T07:02:00.004+03:002011-06-30T08:30:51.738+03:00כמעט ומקיא.<span class="Apple-style-span">יושב כאן מול המחשב ושומע אריק ברמן אחרי לילה שלם בברכה עם השכבה שלי, מסיבת סיום.<br />היה אלכהל ושתיתי אבל לא הרבה מדי, לא מסוגל להיות במצב שבו אני לא יכול לשלוט במה שקורה סביבי, אז אני יודע את הגבולות שלי ואף פעם לא חוצה אותן.<br />אבל מה, בא לי להקיא ולא זה לא בגלל האלכהל זה בגלל משהו שסיפרו משהו שעדיף שלא הייתי שומע, משהו שאמור להכנס לאוזן ולצאת ישר מהשנייה, איך לא, המיוחדת מעורבת בעניין, בהתחלה לא היה אכפת לי בכלל אבל עם הזמן אני מתחיל יותר ויותר לעכל את זה וכמובן יותר ויותר להגעל מכל זה.<br />כל משאני רוצה עכשיו זה לשמוע אריק ברמן פשוט לשמוע ולא להפסיק...<br />ולעזזל למה אכפת לי, למה!?<br />אני יוצא עם משהי כבר תקופה מסויימת לא אמור להיות אכפת לי זה החיים שלה ואין לי שום קשר אליהם ועדין אכפת לי כאילו שלא התרחקנו לאחרונה אחד מהשני כאילו שאני עדין אוהב אותה, ואני לא רוצה להרגיש ככה זאת אובססיה! וכמה שנמאס לי ממנה מהמחשבות בנוגע עליה שכבר מזמן לא היו כאן ועכשיו כאילו שוב ירדו מהשמיים ונכנסו לתוך הראש שלי בשיא הכוח מבלי שאוכל להתנגד לזה.<br /></span><div><span class="Apple-style-span" style="line-height: 19px; "><span class="Apple-style-span">לחשוב שכל כך הייתי נעול עליה ולחשוב שהיה לי כל כך הרבה כבוד כלפיה ולגלות שאין לה כבוד כלפי עצמה, </span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial; line-height: 19px; font-size: medium; ">למרות שזה שמועה אז אי אפשר להיות בטוח בזה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial; line-height: 19px; "><span class="Apple-style-span">ואולי אני בעצם נגעל מזה שאהבתי אותה פעם ובסופו של דבר אחרי כל יום שעובר אני מגלה יותר ויותר צצדים "מכוערים" בה, ובכל זאת מעדיף לחשוב שהיא המלאך שתמיד טענתי שהיא...</span><br /><span class="Apple-style-span">ואני אמור להיות בכלל שמח היה אחלה, השבוע היה מעולה נחתי, היחסים שלי עם ההורים השתפרו יותר למרות שהם תמיד היו לא רעים, ושאני לא אשכח את הכי חשוב קיבלתי את השיבוץ הצבאי שלי:</span><br /><span class="Apple-style-span">גיוס 2.8.11 תותחנים =)<br />קיבלתי את מה שרציתי ואני שמח....קדימה להטחן!<br /><br /></span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial; line-height: 19px; "><span class="Apple-style-span"><br /></span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial; line-height: 19px; "><span class="Apple-style-span">ועכשיו להמשיך עם אריק ברמן ולטשטש את עצמי טיפה איתו.</span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-2925382212443851011?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-14049189929854874262011-06-22T12:25:00.000+03:002011-06-22T12:25:19.132+03:00במיטה הריקה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">באפיסת הכוחות שוכב במיטה השעה 3 לפנות בוקר, לפני שעה חזרתי הביתה לאחר ישיבה עם חברים, ומשום מה רציתי לכתוב, בתקווה שמישהו יקרא את השורות האלו<br />מחשבה עמוקה בחדר החשוך שהאור היחיד שבוקע בו הוא מתוך הטלפון הנייד שבו אני כותב את הפוסט הזה.<br />המיטה שאני שוכב עליה נרכשה לפני שנה, עדין לא מסוגל להאמין כמה מהר השנה הזאת עברה, מדובר במיטה זוגית מתקפלת(מיטת ספר) זאת המיטה הראשונה שלי שהיא זוגית כל השנים האלו ישנתי על מיטת יחיד.<br />בלילה הראשון ששכבתי על המיטה לא חשבתי על כלום פשוט נרדמתי לתוך חלום מתוק שאותו אני כבר לא זוכר, בלילה השני הופיעו לי מחשובות עמוקות בזמן ששכבתי על המיטה והתבוננתי בחלקה השני והריק מכל דבר, רציתי אז שהבחורה שאהבתי תישן שמה, אני יודע שאם זה היה קורה הייתי מצליח שעות להביט עם חיוך על הפנים שלה בזמן שהיא כבר ישנה מזה כמה שעות...לא משהו שעתיד היה להתרחש וגם בסופו של דבר לא התקיים.<br />ואז משום מקום עלתה בי מחשבת חרדה אחרת, היא תישן אני אהיה ער, אני בכל זאת אהיה לבד במיטה הזאת למרות שהיא תשכב לידי אהיה עם המחשבות והיא תיהיה בחלומות שלה.<br />לא משנה מה, אנחנו תמיד ניהיה לבד בעולם הזה כל אחד בתוך עצמו וזה לא משנה עד כמה תשתפו את האחרים במה שעובר בכם בסופו של דבר אתם לבד.<br />מעניין עם מחשבה מהסוג הזה אי פעם עולה לפרחה ממוצעת.<br />כבר שנה שהמיטה הזאת כאן ומדי פעם שוב מריץ את המחשבה הזאת טיפה עצוב לחשוב ככה.<br />יש בי מחשבות, רצונות ודחפים שלעולם לא סיפרתי לאף אחד, אני הרבה יותר מורכב ממה שאנשים חושבים שאני אולי אפילו אפשר להגיד שאני הרבה פחות מאושר ממה שאנשים חושבים.<br />אני לא מוציא את זה החוצה משאיר תמיד דברים מסויימים רק בתוכי ואולי זה משאוכל אותי מבפנים מידי פעם.<br />השמים לא אפורים, צריך להרים חיוך ולפרוס אותו לשאר האנשים, אני מאושר. <br />ואי שם רק אני אדע את האמת ומה שהם ידעו זה את החיוך שלי.<br />מחשבות חרדה, מחשבות שמחה, הן סה"כ מחשבות ולא יותר מזה.<br />ועדין החלקה הריקה במיטה נשארה ריקה ועדין הרגשת הלבד הזאת קיימת.<br />לבד פיזית ונפשית,<br />תתעודדו.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1404918992985487426?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-33854892156450143582011-06-14T17:18:00.000+03:002011-06-14T17:18:16.596+03:00רגע של תקלה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:TrackMoves/> <w:TrackFormatting/> <w:PunctuationKerning/> <w:ValidateAgainstSchemas/> <w:SaveIfXMLInvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:IgnoreMixedContent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:AlwaysShowPlaceholderText>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:DoNotPromoteQF/> <w:LidThemeOther>EN-US</w:LidThemeOther> <w:LidThemeAsian>X-NONE</w:LidThemeAsian> <w:LidThemeComplexScript>HE</w:LidThemeComplexScript> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> <w:DontGrowAutofit/> <w:SplitPgBreakAndParaMark/> <w:DontVertAlignCellWithSp/> <w:DontBreakConstrainedForcedTables/> <w:DontVertAlignInTxbx/> <w:Word11KerningPairs/> <w:CachedColBalance/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> <m:mathPr> <m:mathFont m:val="Cambria Math"/> <m:brkBin m:val="before"/> <m:brkBinSub m:val="--"/> <m:smallFrac m:val="off"/> <m:dispDef/> <m:lMargin m:val="0"/> <m:rMargin m:val="0"/> <m:defJc m:val="centerGroup"/> <m:wrapIndent m:val="1440"/> <m:intLim m:val="subSup"/> <m:naryLim m:val="undOvr"/> </m:mathPr></w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:LatentStyles DefLockedState="false" DefUnhideWhenUsed="true" DefSemiHidden="true" DefQFormat="false" DefPriority="99" LatentStyleCount="267"> <w:LsdException Locked="false" Priority="0" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Normal"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="heading 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 7"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 8"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 9"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 7"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 8"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 9"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="35" QFormat="true" Name="caption"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="10" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Title"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="1" Name="Default Paragraph Font"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="11" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Subtitle"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="22" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Strong"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="20" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Emphasis"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="59" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Table Grid"/> <w:LsdException Locked="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Placeholder Text"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="1" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="No Spacing"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light List"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Revision"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="34" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="List Paragraph"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="29" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Quote"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="30" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Intense Quote"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 1"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 2"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 3"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 4"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 5"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 6"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="19" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Subtle Emphasis"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="21" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Intense Emphasis"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="31" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Subtle Reference"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="32" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Intense Reference"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="33" SemiHidden="false" UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Book Title"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="37" Name="Bibliography"/> <w:LsdException Locked="false" Priority="39" QFormat="true" Name="TOC Heading"/> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}</style> <![endif]--><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 12pt; line-height: 115%;">כותב בתוכנת "וואורד" זה מה שקורה מתי שיש תקלה כללית בבזק בינלאומי ולא נותר לי מה לעשות חוץ מלכתוב, שזה אגב נחמד כי בדיוק יש לי משהו לספר עליו.<br />מלבד זה שאני התחלתי לעבוד לא מזמן בחברת כוח אדם ששולחת אותי לעבוד בכל מיני אירועים שבהם אני עובד כמלצר/עוזר שף/סבל/כזה שסתם עומד ואומר לאנשים עם מה הפ'וקצ'ו שלהם, כעיקרון אני אמור להיות מלצר כמובן... אך החלטורה אף פעם לא נעצרת.<br />ואני לא מתלונן זה אחלה במיוחד שאני עובד עם עוד חברים לרוב וגם פוגש אנשים חדשים, פגשתי גם בחורה שזה סיפור בפני עצמו אבל לא לכרגע הכל רק מתפתח שם.<br />יצא גם שעתיים לשחק ששבש לאכול גלידה ולשמוע מוסיקה, בעצם לא שיחקתי ששבש כי שכחתי איך משחקים בזה(אחי הבכור לימד אותי לפני משהו כמו 6 שנים ומאז לא שיחקתי), אבל דמקה כן שיחקתי, רוסי לא יכול שלא לדעת לשחק דמקה!<br />אז עבדתי כמה ימים באופרת אאידה שהייתה במצדה עשו שם אחלה מקום ואחלה תפאורה חייב לציין אז היה די נחמד ומאד חם.<br />השבוע אני כבר אמור לעבוד באילת סופ"ש באחד המלונות שם שכרגע שחכתי את שמו של המלון, אבל זה גם עם חברים וזה בעיקר טחינת שעות עבודה אבל זה בסדר...אני שמח מכל שקל שנכנס לכיס ויצא בעוד משהו כמו חודשיים בשביל ציוד הצבא ושאר השטויות(החלטתי לקחת על עצמי את עניין הקנייה של הדברים לצבא), ולהיות קרבי זה כואב בכיס.<br />הכסף ילך גם למטרות חשובות יותר כמו אלכהל ומסיבות...<br />ונפלתי על מכרה של זהב ממש לאחרונה אחרי שגילתי שהסינכרון במחשב שלי עם הפלאפון גם סינכרן את הודעות הסמס ששלחתי וקיבלתי באיזה שנה שיש לי את הפלאפון אז מגניב להכנס ולקרוא שם משהו ששלחתי ומשהו ששלחו לי ולראת את ההבדל הענקי שבי, היום לעומת חצי שנה לפני ויותר.<br />[בדיוק עשיתי העתק הדבק לבלוג שלי, האינטרנט חזר, נמשיך משם את הכתיבה]<br />ופשוט כיף, כיף לדעת שהדברים השתנו בצורה כל כך חדה וגם לטובה.<br />בנסיעה הביתה מהעבודה, שזה בשעה 12 בלילה, יצא לי לדבר עם האחראי שהיה לי בדיוק באותו יום בעמדה שהייתי בה והוא פשוט נפתח בפני וסיפר את הסיפור העצוב של החיים שלו...ואני לא יכול לספר מה היה שם אבל הדברים מסוג הזה גורמים לך להעריך טוב הרבה יותר את מה שיש לך ומי שאתה.<br />והוא אחלה בנאדם ומאחל לו רק את הטוב ביותר ופשוט עצוב שאדם כזה כל כך סבל.</span><br /><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 12pt; line-height: 115%;">ועדין ממשיכה לי התקופה הזאת שאין לי דאגות בחיים הכל פשוט טוב, אולי מישהו מסמם אותי ואין לי מושג.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3385489215645014358?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-30957841055485082782011-05-31T23:26:00.000+03:002011-05-31T23:26:33.029+03:00מי חשב, בסוף זה מסתיים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">סיימתי לפני משהו כמו שבוע את הבגרות האחרונה שלי ובעצם סיימתי ללמוד, אני אמור להיות שמח מזה ובאמת שהייתי כזה בערך לרבע שנייה.<br />ולא, זה לא בגלל שאני אתגעגע כל כך לתיכון וזאת הייתה התקופה היפה ביותר בחיים שלי ממש לא,<br />היא הייתה די בסדר, פשוט מאז שאני דרכתי על אדמת התיכון כבר רציתי להתגייס כי אני פשוט מורעל צבאי.<br />ואני מתגייס גם עוד מעט אז יש לי סיבות להיות מאושר מהסיפור אבל באופן מוזר וכזה שמטריד גם אותי, אחרי הרבע שנייה נזכרתי "אני מסיים תיכון, ואני לא הולך לראת יותר את המיוחדת".<br />והמחשבה הזאת לא אמורה להזיז לי בכלל גם כשאני רואה אותה אנחנו שותקים, מן הסכם הדדי של הכחשה בקיום אחד של השני, אני חושב שזה טוב, זה לא שאני בטוח שזה באמת טוב אבל זה עובד וכנראה שזה לא יכול להיות אחרת.<br />ואנחנו במצב הזה כמה חודשים, ולא שאני ניסיתי ליצור איתה קשר או שהיא ניסתה ליצור קשר, אני יודע שהדמיון המופרח שלי היה רוצה לדמיין אותה שואלת את הידידות שלי ואת החברים שלי אם הכל טוב אצלי ואיך אני מרגיש, אבל גם הדמיון שלי איכשהו מחזיק במציאות ומנסה להיות כמה שיותר קרוב לאמת ולכן כל פעם שאני מנסה לדמיין אותה עושה את זה אני מעלה חיוך של "כן בטח..." וזה באמת מצחיק אותי.<br />מה שיותר מצחיק כל עוד לא אכפת לה, לי תמיד יהיה אכפת, לפחות עד שאמות או שאנתק כל קשר מינימלי עם אנשים שבסביבה שלה. וגם אם היא תמות שאני ממש לא מאחל את זה אני רואה את עצמי שואל את החברות שלה "נו אז? היא עדין קבורה שם?, הדשא מתחיל לגדול במקום?" זה הזוי, אבל גם זה שעדין אכפת לי ממנה זה גם הזוי.<br />כל כך אכפת לי מכל שטות בחיים שלפעמים אפשר לחשוב שבילדותי כל מה שהייתי רואה בטלויזיה זה "דובני אכפת לי". בקיצור הכל יהיה בסדר בשנייה שאצליח להתרענן טיפה ולהוציא את המחשבה הזאת מהראש, פשוט כל השנים האלו בחיים לא הייתי חושב שזה יגמר ככה, אני והיא לא מדברים פשוט מנותקים אחד מהשני...קטע...רע<br /><br />מוסיף את השיר שפשוט אני מסוגל לשמוע בלי הפסקה ולכן גם השיר הכי אהוב עלי באופן כללי ומה הלהקה הכי אהובה עלי.<br />והביצוע, פשוט מושלם.<br /><br /><div dir="rtl" style="text-align: center;"><br /><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/jt19wSdVUYQ?fs=1" width="425"></iframe></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3095784105548508278?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-59900679229086507692011-05-21T22:29:00.001+03:002011-05-21T22:30:05.463+03:00ל"ג בעומר שכזה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">היום ל"ג בעומר ואני בבית, ל"ג בעומר שעבר הייתי בבאסה ולכן לא יצאתי לאף מדורה, במקום זה הייתי עם בירה וגרעינים בחדר ומנסה לשכנע את עצמי שהכל טוב ואני פשוט זקוק לערב שקט עם עצמי.<br />אם לחשוב על זה בעצם כולנו חושבים ככה כשהמצב רוח שלנו שואף לרמה אפסית, אז מה גם השנה אני בבאסה?<br />טיפה כן ביומיים האחרונים נפלה עלי רוח צדדית של באסה שאין לי מושג מאיפה בדיוק הגיע או למה היא הגיעה דווקא כרגע, אבל אני זה לא משהייתי שנה שעברה, לא מפספס דברים בגלל שאין לי פשוט מצב רוח.<br />הפעם אני מפספס את הל"ג בעומר בגלל...לימודים!.<br />כן, כן איליה מפספס אלכהל, חברים ושאר השטויות בגלל לימודים ליתר דיוק בגלל המתכונת במתמטיקה שיש לי מחר והבגרות שתיהיה ביום שני, אני יודע שאם אלך עכשיו עם חברים אחזור אולי ב3 בלילה וגם זה לא בטוח אז העדפתי לתת תרופה למכה ופשוט להשאר בבית כדי שיהיה לי בכלל כוח לקום מחר ועוד לגשת למתכונת.<br />העיקר שאתמול הייתי אצל חבר והיה מעולה ישבנו עם עוד מלא חברים אחרים היה מצחיק וזה נמשך עד 5 בבוקר.<br />חזרתי רק ב6 בבוקר הביתה אבל העיקר שאיכשהו נהנתי לפני שאני מסתגר בבית בגלל המתכונת הזאת.<br />יום רביעי וחמישי השבוע הייתי במצפה רמון יותר נכון בבית ספר שדה הר הנגב מקום יפה, חבל רק ששם מ8 בבוקר עד 11 בלילה למדתי מתמטיקה פשוט חולני הענייין הזה של כמות שעות מתמטיקה ביממה.<br />ואני מתחיל כאן לצחוק טיפה מזה שאני באמת עומד לפספס את הל"ג בעומר הזה בגלל לימודים, באמת אני הפכתי לאדם אחר לגמרה בשנה האחרונה.<br />ואני יודע שהבלוג הפך ליומן אישי של נערה מטומטמת בת 15 למרות שאני לא זוכר רגע שבו הוא לא היה כזה.<br />אני בן 18 כבר, ואני גבר...צריך להתחיל להכניס תכנים שובייניסטים...<br />לסוף אני שם את השיר תראי זה אני של להקת סינרגיה הישראלית, אני זוכר תקופה יפה שבה הייתי כל כך חורש עליהם עד שאיכשהו הם הפכו ללהיט ענק שגם הערסים התחילו לשמוע אותם ואז בדיוק החלטתי להפסיק לשמוע אותם.<br /><br />ויאללה נקווה שמחר נוציא ציון טוב<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/JXafLKCEidg?fs=1" width="425"></iframe></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-5990067922908650769?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-67241156681547852102011-05-16T21:15:00.000+03:002011-05-16T21:15:53.674+03:00Machines<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">וכשאין לך על מה לכתוב פשוט תכתוב על זה שאין לך על מה לכתוב, נראה שהיו לי יותר מדי פוסטים מהסגנון הזה.<br />אז כן לאחרונה חוסר היצרתיות שוטף אותי בחוזקה ואני בכלל לא יודע מהסיבה לכך, יש לי לא מעט דברים לספר החיים נמצאים אצלי בתאוצה, בקרוב צבא(כנראה שמתגייס בתור לוחם בחיל התותחנים), ומי ששואל אני בחרתי בזה, אז כן אם אתם קוראים עיקבים למרות שאני לא בטוח שבאמת קיימים אצלי כאלו ובמקרה ואתם קוראים את הפוסט הזה אני באמת לא יודע למה...<br />כי בואו נודע באמת, מצחיק, הבלוג הזה כבר מזמן לא כזה.<br />גם לקרוא לו מעניין אני לא באמת יכול לומר, אבל אם אתם קוראים אותו אני מקווה שאתם לפחות נהניים, כי אני בכלל כעקרון כותב לעצמי.<br />איבדתי לשנייה את הפוקוס אה כן, אז בסופו של דבר ויתרתי על נ"מ ובחרתי בתותחנים.<br />הבנתי לאחרונה שהייתי מסורס במשך כל השניים האלו שבאמת הייתי בטוח שאני אוהב את המיוחדת.<br />יש ים של בחורות בחוץ יפות, מצחיקות, חכמות. וכאלו שנראות ממש טוב ובערך מלבד התכונה הזאת אין בהן כלום, אז אני צריך בחורה עם עומק ופייטרית אבל לא יותר מדי רועשת, כזאת שיודעת ברגע האמת להלחם לא פשוט למצוא אחת כזאת ולרוב יש להן אגו די גבוה שמקשה באמת על יצירת קשר אבל בלי הקושי זה לא היה מעניין.<br />סיימתי 2 יחידות בבילוגיה לא מזמן עם ציון סופי של 88 אחרי שמתחילת השנה המורה שלי אמרה שאין סיכוי שהיא מגישה אותי לבגרות כי היו חסרים לי מעבדות וההתקדמות בעבודת המחקר שלי הייתה איטית,בסוף יצא שעקפתי את רוב הכיתה עם עבודת המחקר שלי והייתי מבין המסיימים הראשונים.<br />שאננות כל החיים שלי הם כאלו ובסופו של דבר אני ניצל ברגע הכי קריטי.<br />לפני שנה ניגשתי לבגרות בלשון עם מגן 55 וגם הוא ניתן לי מתוך רחמים, אף אחד לא חשב וגם לא האמין לי שאצליח לעבור את הבגרות, הציעו לי מחצית שלישית בשביל לשפר את המגן, עשיתי את הבגרות וקיבלתי בה 69.<br />קטע...<br />שוב ניצלתי.<br />אין לי מושג איך זה קורה לי, או למה אבל כל הזמן אני ניצל ברגע האמת לא רק בלימודים אלה בחיים בכלל, המזל הכי גדול שלי זה לא לעשות שום דבר להיות בנקודה הכי קריטית ואז לעבור אותה בקלות כאילו בחיים היא לא הייתה.<br />ובגלל שכל פעם אני "ניצל" יוצא שאני אף פעם לא לומד את הלקח, למה בכלל צריך ללמוד אותו עם אתה בכלל לא זקוק לו למרות כל העצבים שאתה מוציא עד לאותה נקודה כל העצבים האלו שאתה כבר בטוח בזה שהפעם לא ניצלת אבל מוצא את עצמך ניצל שוב ושוב.<br />וזה בחיים לא קשור לאנשים או חברים, זה תמיד מגיע משום מקום מוחלט, זה כיף וזה גם מדכא.<br />לפעמים נראה שאני חי לפי המשפט, מה שקשה נעשה היום מה שבילתי אפשרי נעשה מחר.<br />וכל פעם אני עושה את הבילתי אפשרי.<br />אבל מתישהו יגמר המזל הזה ואני מקווה שהוא לא יהיה בנקודה הכי קריטית שיכולה להיות, חיים או מוות.<br />אחרת מזה ישנה אם עברתי את הבגרות בלשון או לא? <br />יש שיר ששמעתי לא מזמן ולא הפסקתי לשמוע אותו.<br /><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="295" src="http://www.youtube.com/embed/G6LuWPmEfBM?fs=1" width="480"></iframe></div><br />הביצוע הזה הרבה יותר טוב מהביצוע באלבום עצמו, פשוט מרגש כל פעם מחדש.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6724115668154785210?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-3419365993372363752011-04-25T01:05:00.000+03:002011-04-25T01:05:35.806+03:00מאבד את זה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">יש את השיר הזה ששמעתי בתוכנית מוקלטת שאני מאזין לה, וזה ממש לא הסגנון שלי וגם לא כל כך אהבתי את השיר אבל יש משהו מאד מרגש בו שגורם לי כל פעם לחזור ולשמוע אותו.<br />התוכנית המוקלטת שאני מדבר עליה נקראת "מדינת החלטורה" מומלץ בחום מאזין להם כבר שנתיים, לצערי הם מוצאים פרק אחד באיזה 4 חודשים בממוצע לפעמים זה לוקח יותר זמן...<br />חבר'ה בגילי ה20, בעיקרון עושה את התוכנית הזה מישהו בשם עודד שאגב גר בבאר שבע כמוני, אדם עם ראש, מצחיק ובעיקר אמיתי.<br />פשוט מאזין ולא מוריד את החיוך לא תמיד זה מצחיק מדי פעם יש דברים רצינים ובכל זאת הבנאדם מצליח להכניס טיפה הומור שחור בקיצור גאונות.<br />אז מומלץ ממש בחום!<br />והנה לינק לפודקאסט<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: #0b5394;"><a href="http://www.icast.co.il/mhaltura">"מדינת החלטורה"</a></span><br />וגם השיר המדובר:<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="295" src="http://www.youtube.com/embed/-3b6hDCIeDk?fs=1" width="480"></iframe><br /><br />עד להיום הספקתי להיות שלושה פעמיים במצב של התמוטטות עצבים, הפעם האחרונה הייתה לפני שנה בערך, באותו זמן הוציאו לי רישום לסמי הרגעה קלים, שאגב לקחתי אותם כמה זמן עד שידידה קרובה הצליחה לשכנע אותי להפסיק לקחת אותם, האמת שהיא אפילו לא הייתה צריכה לשכנע היא פשוט אמרה והפסקתי לקחת אותם.<br />לאותה אחת יש השפעה מאד חזקה עלי והיא אפילו לא יודעת עד כמה...<br />לפני שבוע הרגשתי שאני הולך שוב להשבר אני אפילו לא מצליח להבין למה, שנה שעברה אני זוכר למה והיו שם מספר סיבות אבל הפעם?<br />פשוט לא ידעתי למה.<br />עשיתי כאילו שום דבר לא קורה, שהכל טוב אצלי התנתקתי מהרבה אנשים שהרגשתי שהם יצליחו להוציא את זה ממני ויראו מה באמת הולך שם מאחורה, לא רציתי עזרה מאף אחד.<br />וכנראה שכאן הבעיה, לא רציתי עזרה למרות שהייתי צריך וגם אם אותם אנשים שעדין נשארתי בקשר החבאתי הכל לצד שוב חיוך מזויף שוב דברים מטומטמים שאני זורק לאוויר רק בשביל להסוואת את הכל.<br />היו רגעים שהרגשתי שאני מאבד את זה רציתי להעיף את כל הדברים מהשולחן מהמדפים אצלי בחדר פשוט להוציא את הכל, והדבר היחיד שעצר אותי זה המחשבה שאצטרך לסדר את הכל בחזרה אחר כך, מצחיק אתם לא חושבים ככה?<br /><br />החלטתי להתנתק מפייסבוק לכמה זמן מכל החרא שהולך שם, זה לא שאני שונא את זה, אני די אוהב, פחות אוהב את הצביעות שיש שם, או שזה רק אצלי במשתמש?<br />אבל גם את זה לא הצלחתי לעשות כשהבנתי שאי אפשר היום לסדר שום דבר בילעדיו נו טוב פשוט נתחבר פחות יותר.<br /><br />מאיך שזה נראה עכשיו ברגע זה ממש...יש רוח חדשה והיא דווקא מצויינת ונקווה שאני צודק.<br /><br /><br /><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-341936599337236375?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-66449495489300978172011-04-19T14:45:00.000+03:002011-04-19T14:45:29.569+03:00ארבעת הדברים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בדיוק מצאתי עכשיו טיפת זמן בשביל לכתוב כמה דברים:<br /><br />1.מצאתי את עצמי במקום מוזר שלא חשבתי שאגיע אליו, אני בין האנשים היחידים מתוך החברים שלי שהולך בצבא לשרת בתפקיד קרבי, וזה לאחר שהרבה מתוכם רצו לשרת בתפקידים מיוחדים אבל אחר כך החליטו שזה לא בשבילם והם הולכים לתפקידי ג'וב...לא לשכוח את החבר שבכלל לא רוצה לשרת ויש לו סיבות אישיות לזה, נזכר שאמרתי לעצמי לפני כמה שנים שלא אהיה מסוגל להיות עם אדם שהחליט שצבא זה פשוט לא בשבילו-אבל ברגע האמת אני לא מסוגל לעשות את זה כי הוא חבר ואכפת לי ממנו, למרות שמתי שאקרע את עצמי בשמירות הוא בטח יעבוד וירוויח על זה משכורת נורמאלית ולא את ה600 שקל בחודש שארוויח על זה שאני שומר עליו, וכל זה בגלל שהצבא פשוט לא בשבילו.<br /><br />2.אנשים משתנים הכל משתנה מסביב, החבר שאמר עוד לפני כמה שנים שסיגריות זה דבילי כי אתה משלם על זה שאתה בעצם הורס לעצמך את הבריאות, אז כן אותו החבר מעשן, הוא עדין מאמין בזה שהוא יכול להפסיק מתי שהוא רוצה...הוא פשוט לא רוצה להפסיק. מצחיק.<br /><br />3.כל כמה זמן אני עובר על הברכות, תעודות הערכה וכל מה שמסביב לזה ורואה את הדברים החדשים שהתווספו קורא את הדברים הישנים והשבוע זה בדיוק מה שעשיתי, עברתי על אותם הדברים ומצאתי את ברכת יומהולדת מהמיוחדת מלפני שנתיים וחצי כבר, גיל 16. כמה החזקתי מהברכה הזאת שיש שם בדיוק 2 שורות שאפשר לקרוא להן אישיות "אתה ידיד ממש טוב שלי, חבל שאין עוד אנשים כמוך בעולם כי אם היו העולם היה מקום טוב יותר" לא בא להשוויץ אבל בערך 3 מתוך 4 אנשים שאני מכיר אומרים לי את הדברים האלו, אבל כמה שהחזקתי משתי השורות האלו רק מהסיבה שהיא כתבה אותם...נו באמת.... אם כבר אליה אז הדבר המצחיק ביותר הוא שהפייסבוק בטוח שהיא בבלוק אצלי, אז מדי פעם הוא זורק תמונות שלה פעם אחרונה הוא זרק את התמונה שלה עם החבר.<br />רפלקס ההקאה שקיבלתי באותה השנייה, רציתי להקיא ולצחוק.<br />יש סיכוי שפיתחתי כבר אלרגיה אליה?!<br /><br />4. גילתי בחורה מדהימה, ובעצם כל מה שאמרתי שאני לא אמצע בבחורה אחרת מלבד במיוחדת מצאתי בה.<br />אבל יש חוקיות מסויימת בעולם אם הבחורה מדהימה רוב הסיכוי שהיא תפוסה, והיא אכן תפוסה ונראה שחזק, באסה. ויש חוקים גוררים אם היא מדהימה והיא תפוסה סביר להניח שיש לה מיליון ואחד ידידים שמאוהבים בה, וכן זה בדיוק מה שהולך עם הבחורה הזאת.<br />חייכתי לעצמי כשהבנתי את מה שהולך שם, ואמרתי תודה על זה שלמדתי את הלקח כבר.<br />השארתי רושם טוב עליה זה לפחות מה שהיא נראה מהפגישה שלנו, אז אם משהו מתפקשש עם החבר שלה אין לי בעיה לעשות סלייד-איין.<br />וחבל לי על כל הידידים המפגרים שלה, אבל כמוני הם יצטרכו ללמוד כבר את הלקח.<br />וביינתים נראה עוד איזה אפשרויות קיימות חוץ ממנה.<br /><br />ויש משהו שתמיד שנאתי במיוחדת וזה שהיא תמיד ברחה מהבעיות והספקתי כבר להבטיח לעצמי שלא אברח מהבעיות שלי ותמיד אדע להתמודד איתן.<br />למרות שההתמודדות שלי איתן על הפנים אבל זה עדין עדיף מכלום.<br />לקחים ושוב לקחים מרגיש כמו וועדת בדיקה לאחר מלחמה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6644949548930097817?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-71435371742472473532011-04-04T23:07:00.000+03:002011-04-04T23:07:34.659+03:00בצחוק ובבכי.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">עומדים ומחכים לחבר שיבוא, רק אני והוא, בזמן שאני מחפש שיר טוב לשים בפלאפון רק בשביל שהשתיקה הזאת תעבור והנה מצאתי, תחרות כלבים של אביתר בנאי, לפני שנה לא היו מוצאים בפלאפון שלי אפילו שיר אחד שלו וכרגע שלושת האלבומים שלו אצלי בפלאפון, הדברים השתנו הם תמיד משתנים.<br />מפעיל את השיר החבר מסתכל אלי מחייך טיפה ומתחיל לשיר בשקט יחיד איתי, הוא מתקרב אלי בשביל לשמוע יותר חזק את השיר הבוקע מתוך הרמקול של הפלאפון.<br />בחזרה השנייה על הפזמן אנחנו מתחילים לצעוק את הפזמן "להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה, אני כבר מגיע אני כבר נמצא", לא אכפת לנו מה קורה מסביב, הכל מעורבב בדיוק כמו בשיר "בצחוק ובבכי"-בדיוק כמו הרבה דברים אחרים בחיים.<br />אני לא יכול לספר לאן נעלמתי מהסיבה הפשוטה שזה היה לוקח לי כמה פוסטים ארוכים במיוחד ולהסביר את אותם הדברים שעשיתי בזמן שנעלמתי ולמה עשיתי אותם היה לוקח ממני את רוב הזמן בחודש האחרון, כולל שהרבה מהדברים שעשיתי לאחרונה אני בעצמי עדין לא יכול להסביר.<br />כל פעם מזכיר לעצמי עוד כמה חודשים נותרו לי עד הגיוס, זה לא שרע לי עכשיו, דווקא הדברים מתחילים לקבל צד חיובי, הדברים משתנים לחלוטין אני אוהב את מה שהפכתי להיות, ולאחרונה גם התחלתי לצחוק על עצמי על מה שהייתי בעבר שזה קטע די פסיכוטי אבל אני מבוסס על תכנים פסיכוטים אז זה בסדר...<br />אני יודע שבצבא יכולו עוד שינויים ולזה אני מחכה הכי הרבה.<br />גילתי שאני זקוק לשוני לספונטניות להומור לשטויות אבל לפעמים גם לשקט מסוים.<br />אני כמעט ולא כותב כי גם אין לי באמת על מה להתלונן...<br />דברים טובים ראש טוב ראש טוב!!! ושאר משפטים מטומטמים שהספקתי ללמוד במהלך התקופה האחרונה.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7143537174247247353?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-43091860848457818372011-03-14T22:24:00.000+02:002011-03-14T22:24:54.794+02:00לזאת מהשעה 3.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מאת רוצה שאגיד עכשיו? שהכאב בסופו של דבר יעבור?<br />אני מומחה בלהגיד משפטים שאני לא מאמין בהם תשאלי את כולם, אני מעולה בלהציע לאנשים לעשות דברים שבחיים אני לא מוצא אומץ לעשות אותם.<br />אני מעולה בלהתחיל משהו ובחיים לא לסיים אותו, כן אז יש לי כמה תכונות רעות אז אני לא הבחור המושלם.<br />את יודעת אפילו לשנייה לא חשבתי שאת הבחורה המושלמת, לשנייה אחת לא אמרתי לעצמי שאין בך שום דבר שגוי.<br />רוצה לדעת במה עוד אני מעולה? בלספר כמה שאותה בחורה נמצאת כבר מאחורי וכמה טוב אני מרגיש עם זה, אבל הנה האמת אם היא הייתה מאחורי כנראה שבכלל לא הייתי נזכר בה כנראה שבכלל לא הייתי מזכיר אותה.<br />ראיתי אותה כמושלמת, לעזזל אני עדין רואה אותה כזאת, מושלמת.<br />אני יודע שזה לא אפשרי אף אחד לא כזה אבל בעיני כנראה שהיא תמיד תשאר כזאת.<br />כבר נמאס לי.<br />הייתי רוצה שהיא תרוץ אלי אחרי שתבין שהחבר שלה לא להיט, אני בטוח שאני פחות להיט ממנו...<br />אבל ביינתים דווקא הבחורות האחרות רצות אלי לא כאלו שאני בכלל מעונין בהן, כאלו שמסובכות פחות ממנה כאלו שאני יודע שאם ארצה זה יעבוד לי איתן כאלו שאין לי כוח אליהן, ויש בהן דברים טובים כמו ההיא האחרונה שידע לצחוק על כל בדיחה שאמרתי שתמיד חייכה גם מתי שזה לא היה הרגע הנכון.<br />אבל זה לא משאני רוצה כנראה שאני צריך את הסיבוך הזה כנראה שאני צריך משהי שלא תעריך אותי מספיק.<br />כנראה שאני אידיוט.<br />ואני יודע שבחיים היא לא תרוץ אלי וגם אם כן כנראה שזה בגלל שהיא טעתה בדרך.<br />רואה אז אני לא משהו אחרי הכל.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4309186084845781837?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-81017658644362660112011-03-01T15:02:00.000+02:002011-03-01T15:02:11.660+02:00התחלתי...<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ולאחרונה מה קורה אצלי?<br />הרבה, בעיקר הרבה דברים טובים, חוץ משעות השינה הכל באמת טוב אז למה שעות שינה?<br />בזמן האחרון אני חוזר הביתה רק ב2 בלילה אם לא יותר מאוחר, יוצא הרבה לשבת עם חברים לדבר, לצחוק ולהעביר כמה שיותר טוב את הזמן אז הכרתי אנשים חדשים ובעיקר הכרתי יותר טוב את עצמי.<br />קלטתי שאני פשוט...אדיר.<br />להחמיא לעצמך נשמע גרוע אבל מאני יכול לעשות אני באמת כזה.<br />זה לא נשמע הכי טוב אבל אני לא הולך לשנות את המשפט הזה.<br />הבנתי כמה שאני שווה למה אני מסוגל ומי אני, וכן תמיד שאפתי להיות אדם איכותי.<br />ואני אדם איכותי.<br />התחלתי לחייך לא בגלל שאני צריך אלה בגלל שאני רוצה.<br />התחלתי לעזור לא בגלל שאני דורש מעצמי לעשות את זה אלה בגלל שאני רוצה לעזור.<br />התחלתי להעריך את האדם שאני.<br />והבנתי שכן הייתי יכול להשיג את המיוחדת וכן היא הייתה יכולה להיות איתי ולא רק אני הייתי מאושר מזה אלה גם היא, אבל זה שייך לעבר פספסתי את ההזדמנות וחבל.<br />התחלתי לחפש משהי שתיהיה משוגעת עלי ולא אני עליה, כי פשוט אני רוצה משהי כזאת שתוכל לאהוב אותי כמעט ללא גבולות, להחזיר את האהבה שלה אני כבר אדע.<br />התחלתי לקבל מחמאות מכל עבר, שזה כיף ואני יודע שהמחמאות האלו מגיעות לי.<br />בקיצור מגיע לי הרבה יותר ממה שקיבלתי במהלך כמה שנים טובות והגיע הזמן שאני אתחיל לקבל את הדברים האלו.<br />ואני חייב להתחיל לעכל את זה שלא אני פספסתי אותה ולא היא פספסה אותי אלה שנינו פיספסנו אחד את השני כן היה יכול להיות משהו טוב מזה אבל שוב זה שייך לעבר.<br />מסקרן אם היא אי פעם תבין את זה כמוני. <br /><br />אני התחלתי ואני חייב להמשיך עם כל הדברים האלו, כי זאת הרגשה מעולה.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8101765864436266011?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-21264105231652832452011-02-21T02:38:00.002+02:002011-02-21T02:41:45.390+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">חשבתי הרבה זמן לכתוב פוסט ובו אספר מה עובר עלי לאחרונה, אבל לא מצאתי את המילים הנכונות עד שהגיע אלי רעיון משום מקום.<br /><br />אקח ציטוטים משירים שאני שומע לאחרונה ומתחבר אליהם, וגם אוסיף את השיר ואסביר למה אותו ציטוט מתאים למצב שלי כרגע, יהיה נחמד.<br /><br /><div style="text-align: justify;"><b><u><br /></u></b></div><div style="text-align: center;"><b><u>James Blunt-Out of my mind.</u></b></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/i7W8Cl-whCU?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;"> "Cause I'm out of my mind"</div>אני לא מתחבר לשום דבר בשיר הזה חוץ מלשורה הזאת "אני יוצא מדעתי" היא חוזרת כל כך הרבה פעמים בשיר שכמעט ומסוגלת להעביר בדיוק את מה שעובר עלי לאחרונה, אולי זה ענין של שעות שינה המוזרות שלי אבל יש עוד מספר דברים אחרים.<br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><b><u>The Strokes - Between Love & Hate</u></b></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/FaNqvdflTps?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;"> "Never needed anybody, I never needed anybody<br />I never needed anybody, I never needed nobody<br />Don't worry about it, honey<br />I never needed anybody<br />I never needed anybody, it won't change now."</div> כי אף פעם לא הייתי זקוק למישהו, כי אני לא זקוק לבחורה ההיא ואני יכול להסתדר בלעדיה.<br />שוב ניתקתי איתה את הקשר שוב הפלאפון שלה מחוק משלי והפעם גם פרגנתי לה בבלוק בפייסבוק לפחות כך זה מונע לחלוטין ממני לראת את התגובות שלה או את התמונות שלה.<br />ולפעמים נראה שאני שונא אותה ולפעמים נראה שאני אוהב אותה, אבל באמת יש הבדל בין אהבה לשנאה?<br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><b><u>יוני בלוך - תמונה מטושטשת</u></b></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/oR1dGprSnBA?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"עוד רגע תהפכי לתמונה מטושטשת <br />בצד האפל של ראשי"</div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">"אצבע בירוק את עינייך <br />שערך אהפוך למתולתל"</div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">"עוד רגע ישברו המילים שאמרת לי <br />לשביל אותיות לא ברור <br />אכרוך את אותם זכרונות שהותרת לי <br />ואשמור על מדף כסיפור" </div><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;">"עוד רגע ישברו המילים שאמרת לי <br />לשביל אותיות לא ברור <br />אכרוך את אותם זכרונות שהותרת לי <br />ואשמור על מדף כסיפור"</div>כי בסופו של דבר זה זה ישכח מאחורה גרסאות ישתנו וכנראה שאנסה לצאת כמה שיותר גבר בכל הסיפור הזה מתי שאצטרך לספר אותו לאנשים שאני עתיד להכיר, כנראה גם השיר שאני הכי מתחבר אליו ובמיוחד לציטוטים האלו.<br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><b><u>The Strokes - You Only Live Once</u></b></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/ztccvaZ9_7k?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"Others they seem so very nice, nice, nice, nice, nice, nice...oh-ho<br /> Inside they might feel sad and wrong oh no"</div>ולחשוב ששני המשפטים האלו מתארים אותי בצורה כל כך טובה, אני כל כך נחמד לכולם נראה שהכל אצלי טוב וזה משאני גורם לאנשים לראת אבל בפנים לא הכל רגוע.<br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><u><b>The Strokes - Razorblade</b></u> <u><b><br /></b></u></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/ZBRQ1zpNdSE?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"Oh, no, my feelings are more important than yours.<br />Oh, drop dead, I don't care, I won't worry.<br />There you go"</div>קצת שובניסטי ודי מצחיק אבל נראה שזה משאני אמור להרגיש בנקודה שבה אני נמצא, הרגשות שלי הרבה יותר חשובות משלה-קצת אגויסטיות לא תזיק, אבל עדין אכפת לי ממנה. גם אם לה לא אכפת ממני.<br /><br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><u><b>The Fray - Look After You</b></u></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/1iYOOuJLuaY?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"I'll look after you"</div>לא יודע כמה זמן יהיו לי את הרגשות האלו או עוד כמה זמן החיים שלי ושלה יהיו קשורים בצורה כלשהי דבר אחד אני יודע, כל הזמן שיהיה משהו אני אשמור עליה גם אם זה מרחוק מבלי שהיא תדע.<br /><br /> <br /><br /><div style="text-align: center;"><u><b>Coldplay - See You Soon</b></u></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/mR7LtmjPB-M?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"I'll see you soon"</div>זה לא משנה אם חסמתי אותה בפייסבוק או מחקתי את המספר שלה, כי אני עדין לומד והיא עדין לומדת אז אם לא אראה אותה מחר אראה אותה בעוד יומיים או השבוע או שבוע הבא אבל זה עדין בקרוב.<br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><u><b>Incubus - Love hurts</b></u></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/P_3pq0XpUsc?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"Love Hurts"</div>איך עוד אפשר לסכם את זה?...אולי ההמשך של השיר שאומר "שלפעמים זה כאב טוב ואני מרגיש שאני חי"<br />כנראה בכך אני יודע שאני עדין חי.<br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><br /></div><div style="text-align: center;"><u><b>The Strokes - Red Light </b></u></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/ZKsQuZVxPnc?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"All the girls could never make me love them <br />the way I love you."</div>אז אף אחת מהן לא תגרום לי לאהוב אותן כמו שאני אוהב אותך, אולי זה נכון ומקווה בעיקר שזה לא נכון.<br /><br /><br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><u><b> James Blunt - You're beautiful </b></u></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/6NiXSLRalO8?fs=1" width="425"></iframe></div><div style="text-align: center;">"You're beautiful. You're beautiful.<br />You're beautiful, it's true.<br />There must be an angel with a smile on her face,<br />When she thought up that I should be with you.<br />But it's time to face the truth,<br />I will never be with you."</div>כי זה הזמן שאני אראה את האמת אף פעם לא אהיה איתך. <br />הבית האחרון בשיר והשיר האחרון שאני שם כאן, התחלתי את הפוסט עם ג'ימס בלאנט ואני גם מסיים אותו איתו, אירוני?<br /><br />הרבה קיטשיות ובעיקר הרבה מוסיקה טובה מקווה שאהבתם.<br />מקווה השבוע לכתוב פוסט קצת יותר מורחב על מה שעבר עלי בכמה שבועות האחרונים יש כל כך הרבה מה לכתוב וכל כך הרבה לספר.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-2126410523165283245?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-70818701438841074532011-02-09T23:21:00.000+02:002011-02-09T23:21:42.698+02:00אולי זה אני?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">תסתכל לה עמוק לתוך העיניים ותגיד לה מה חשבת, אולי היא צודקת אתה יודע את זה, אולי זאת שוב אותה הטעות שאתה חוזר עליה כל פעם מחדש.<br />תגיד סליחה תגיד שאתה מצטער, אל תאמין למה שסיפרו לך פעם. גבר אמיתי יודע להגיד סליחה ויודע להצטער על מה שהוא עשה, אבל הפעם? הפעם זה נכון להגיד שאתה מצטער?<br />כבר לגמרה איבדת כיוון אני צודק?<br />אמרו לך שהיא בקטע של בחורים רעים שלא רואים אותה ממטר אולי אז היא מתחילה להתעניין בהם.<br />אז מה לעשות שאתה לא כזה, כל החיים שלך ניסת להיות האדם הטוב האדם המושלם, כזה שאומר שלום לכל מי שהוא מכיר כזה שחייך ולחץ יד, כולם אוהבים אותו ולא באמת יש לו אוייבים, הוא תמיד ניסה להסתדר עם כולם.<br />זה מי שאתה, אדם שתמיד מנסה להיות הידיד של כולם.<br />ורק לפעמים, מדי פעם אתה מבין עד כמה אתה מסוגל להיות צבוע, כי חלק מאותם האנשים אתה בקושי מסוגל לסבול.<br />לפעמים אתה רוצה רק שקט, ללכת הביתה עם מוסיקה באוזניות מבלי שמישהו יתחיל לשאול אותך שאלות.<br />מבלי האילוצים של עצמך לענות להם על כל דבר.<br />אז מה לעשות שאני לא הבחור הרע, לא המניאק, אלה הדואג זה שבאמת אכפת לו ממך, כזה שרוצה לשמוע מה יש לך להגיד, כזה שלא הולך להחזיק בך בתור תכשיט.<br />ואולי הם כולם טועים?<br />אולי את בכל זאת מחפשת את הבחור הטוב ועדין לא הבנת שזה אני?<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7081870143884107453?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-90234302842697914122011-02-08T22:11:00.000+02:002011-02-08T22:11:43.291+02:00פתק לעצמי.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שמים כחולים, עננים ורודים<br />הנה עוד משהו שלא יספרו עליו בחדשות<br />לא הכל עצוב כאן, אולי קצת מריר<br />אין טוב בלי שיהיה רע<br />בשביל להבדיל צריך פשוט לדעת להבין<br />לא הכל רע כמו שזה תמיד נשמע<br />תסתכל גבוה הנה השמים הכחולים ואיתם העננים הורדים<br />חייך לעצמך, חייך לעולם ואל תפסיק לעולם להביט גובה כשצריך<br />תבוא בדרישות לחיים לא בבקשות<br />והעיקר תלמד להבדיל בין הטוב והרע<br />הם תמיד באים ביחד אבל חשוב לקחת את הטוב יותר קרוב<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-9023430284269791412?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-14655940166858529212011-01-28T21:33:00.000+02:002011-01-28T21:33:28.001+02:00והפעם זה ארוך.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">גם להיות גיבור לפעמים לא מרגיש כדבר מספק, אז מי חשב שאגיע לזה?...מי חשב שהילד שרצה מאז שהיה קטן להתנדב במגן דוד אדום בסוף ימצא את עצמו מתנדב במשטרה, וגם באמת להיות כמו שאומרים "שפיץ" בזה.<br />פתאום רואים אותי בשטח רואים את התגובה שלי ויודעים שאני עושה את זה כמו שצריך, אז אמרו לי שאני צריך להיות גאה בעצמי.<br />סמים, אלכהל, זנות ופלילי.<br />מי חשב שאני אתעסק בכל החרא הזה בגיל 18 ואהיה בצד של ה"טובים".<br />גיבור...זאת המצאה מגוחכת, אז אולי אני צריך להתגאות במה שהיה שם. רציתי לספר לידידה קרובה שלי לגבי זה רציתי לספר גם ל"מיוחדת" אולי זה יתן לי עוד ניקוד כלשהו או הערכה ממנה.<br />מעניין מה מונע ממני לספר את זה?<br />לא סיפרתי לאף אחד שומר את זה לעצמי למרות שלא מעט אנשים יודעים בעיקר שוטרים...<br />פתאום הם מסתכלים עלי בצורה שונה, גיבור.<br />תמיד הערכתי את עצמי יותר ממה שאנשים סביבי העריכו אותי, פתאום זה ההפך דווקא ברגע שאני מצליח להוכיח לשאר מה אני שווה אני מרגיש כמו אפס.<br /><br />כבר הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי משהו מצחיק.<br />מאיפה הרצינות הזאת שנפלה עלי?...<br />מה קרה לשטויות שתמיד הייתי עושה ואומר, פתאום אני מתחיל לשנוא את הבדיחות שעושים החברים שלי ואת המעשים שלהם פתאום זה נראה לי ילדותית כל מה שהם מספרים.<br />וכנראה שהיחידה שמצליחה להצחיק אותי בשטויות שהיא אומרת ובמעשים שלה זאת ה"מיוחדת", שכבר הרבה זמן לא יצא לי לדבר איתה, לפחות לא פנים מול פנים.<br />ואולי יותר מוזר זה שברגע שהיא נעלמה מהרדאר הופיעה הבחורה שעד לא מזמן הייתי יוצא איתה, עד לא מזמן...עברו כבר כמה, חודשיים?...<br />מרגיש שהפסדתי, הפסדתי אותה והפסדתי גם סיכוי לאושר.<br />אבל זה הייתי אני שאמר שאולי שעדיף שניהיה חברים זה הייתי אני שהיה בטוח שזה יפגע בה אבל מהפעמיים האחרונות שראיתי אותה דווקא נראה שאני נפגעתי יותר מזה מאשר היא.<br />זה לא היה לי קשה בהתחלה אבל עכשיו אני מתחיל להבין מהפסדתי ועל מה וויתרתי.<br />"בטעות" עברתי ליד הבית שלה ופגשתי אותה, בזמן האחרון אני עובר הרבה ליד הבית שלה דווקא בשביל לפגוש אותה למרות שהסיכוים לזה קלושים.<br />זה לא מפריע לי אני אוהב ללכת ברגל ולשמוע מוסיקה אני אוהב להסחף עם זה לכל מקום ומכל מקום, זה לא משנה לאן אפנה ובאיזה דרך אבחר תמיד אדע לחזור הביתה זה לא שאני מכיר את כל העיר אבל תמיד אני יכול להסתכל למעלה לבחור את הבניין הכי גבוה שנמצא לידי ועלפיו לכוון את עצמי הביתה.<br />בחיים אין את האפשרות הזאת וגם כשאתה מאבד את הדרך לא תמיד אתה יכול לחזור אחורה מאיפה שבאת.<br />אני לא אוהב אותה, ואני לא רוצה לאהוב את המיוחדת...<br />למדתי כבר שגם אני מיוחד וגם שכל אדם בפני עצמו הוא עולם.<br />מדי פעם יוצא שאני עובר ליד בית הקברות, אני עובר סמוך לגדר ומסתכל דרכה על השמות שחרוטים על המצבות ומתחיל להבין שזה לא רק מצבות זה לא רק שמות זה גם אנשים שחיו שהיו להם חיים שלמים מחשבות משלהם ומשפחות שלמות, לא מדובר כאן רק על מצבה מדובר כאן באדם ובעצם בעולם שלם.<br /><br />זה לא שאני עכשיו בדיכאון כלשהו, אני עדין צוחק ועדין ממשיך לחייך, כולם אומרים לי שאני תמיד מחייך וזה נכון, זה הפך להרגל מסוים גם כשרע לי אני מחייך אבל לאחרונה אני לא מצליח לשמור על החיוך, אני פשוט עייף.<br /><br />אני יודע שלאחרונה המיוחדת שואלת את עצמה מאני לעזזל רוצה ממנה, מאני לעזזל מתכנן.<br />והאמת?...לאחרונה אני פשוט רוצה לדבר איתה, אני לא רוצה לדבר על מה היה קורה אם הינו ביחד או למה אנחנו לא ביחד, כל פעם שאני מתחיל איתה שיחה אני פשוט רוצה לדבר, רוצה להגיד מה עובר עלי לשאול אותה מאצלה לזרוק איזה בדיחה מטומטמת לגבי המצב שלה, פשוט רוצה לדבר איתה אבל אף פעם לא מצליח להגיע לזה.<br />וזהו כאן מסתיים הפוסט הארוך הזה.<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1465594016685852921?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-82139849172670270392011-01-18T21:27:00.001+02:002011-01-19T16:05:47.274+02:00מעביר מחשבה, מעביר זמן ועדין נשאר אם אותה השאלה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אז כן יודע שלאחרונה אני לוחץ, מעצבן, מציק ושפשוט מתנהג כמו אחרון החפורים.<br />אני באמת משתדל שלא להיות האדם הזה ולא לשים אותך בפינה שאין בה מוצא למרות שלאחרונה אני זורק אותך כל פעם למצבים המטופשים האלו...ואני חייב לך התנצלות על כל כך הרבה מקרים שקרו לאחרונה.<br />ועדין כל פעם שאת מולי, כל משאני רוצה להגיד כל משאני חשבתי שיהיה נכון להגיד נמצא לבסוף כלא נכון לאותה השנייה.<br />אז צחקתי מזה שאת קוטלת כל טענה שלי שהייתה נשמעת טוב בראש אבל כשאני מוציא אותה החוצה את תמיד תגידי את השורה שלך שתקטול את הטענה שלי, תראי בזה כי יכולת קסם משלך.<br />והכי מוזר שתמיד משאת אומרת נשמע הרבה יותר הגיוני ממה שהתכוונתי להגיד...לבסוף אני יוצא הרע בסיפור כמו תמיד.<br />אז כן צודקת זה אכן בעיה...המצב הזה של "אני רוצה להיות ידיד שלך אבל רוצה יותר מזה" בגלל זה גם אמרתי שכנראה לעולם לא אצליח להיות ידיד שלך, וכן יודע שזה מעיק עליך האמת שגם עלי(לא אוהב כשיש משהו שמעיק עליך).<br />והבעיה הזאת היא בעצם אני...<br />כן יודע שזה נכון כן יודע שזה לא נשמע אמין שאני רוצה לצאת איתך רק כידיד, אבל זה באמת נכון כי משום מה, באמת שאם יש משהו שמשכיח ממני את הכל, זאת את...וזאת הרגשה טובה.<br />אני גם כן יודע שאם כרגע לא יקרה לנו כלום אם לא אדע עליך יותר כל הקשר הזה עבוד זה פשוט לא ישרוד, אני זוכר שפעם את אפילו אמרת את זה, עוד לפני שנה ואפילו שנתיים.<br />זה למה אני רוצה להכיר אותך יותר, ניסתי לא מזמן להבין מה יש בך כל כך שפשוט עושה לי טוב, שגורם לי לחייך כל פעם שאת עושה משהו טיפשי, אולי זאת התמימות בה את עושה את הדברים תמימות שאני בטוח שכבר מזמן לא קיימת אצלך, אף פעם לא היית ממש תמימה אבל תמיד ידעת איך לעשות את הסווצים האלו.<br />כשהתחלתי לכתוב את הקטע הזה נזכרתי בקטע אחר שכתבתי עוד לפני הרבה שניים, אז שאלתי את עצמי למה אני אוהב אותך...<br />בדיוק כמו שגם היום אני שואל את אותה השאלה.<br />אז הנה מה שהילד כתב:<br /><br /><div class="Section1"><div style="margin-left: 0pt; margin-right: 0pt;"><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">למה אני אוהב אותך</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">בהתחלה חשבתי שזה סתם הדלקות</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">משהו מהיר וחסר אהבה אבל טעיתי בחוזק ההרגשה זאת אכן הייתה אהבה</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">לא כזאת שעוברת תוך שעה או אפילו שנה כזאת שמשנה את כול כולך</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">אכן שנית אותי לטובה</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">אפילו שאת לא יודעת על כך</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">.</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">אז מה קרה שאני אוהב אותך</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">.</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">אין לי מושג כמה פעם ניסתי לזרוק את המצב לשנות אותו</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">אני לא לוחם דגול</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">איני יודע כיצד אני יכול לכבוש את ליבך</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">זאת הבעיה אני לא אדם שמוותר סתם כך</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">בגלל זה אני לא הולך לוותר עליך אבל לפעמים אני רק מבקש עזרה משום דבר שאולי תשימי לב</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">,</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">שאת תאוהבי גם אותי קשה לי להאמין לגבי זה אב</span></span><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">ל בשביל אותו רגע אני חי</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">.</span></span><br /><span style="font-family: 'Arial';"><span style="font-size: medium;">אני אוהב אותך כי את הלב שלי כבשת כבר מזמן בדרך לא יודע מסתורית קצת אפלה את אפילו לא יודעת לגבי זה</span></span><span style="font-family: 'Calibri';"><span style="font-size: medium;">.</span></span></div></div><br /><br />ועוד משהו אני לא רוצה לפגוע בך ואני לא רוצה לגרום לך לרגשות שונים בהם גם אשמה...זה לא בא מהמקום הזה ובאמת שזה גם לא משהו שפוגע בי אני באמת מקבל את החלטות שאת עושה לגבי עצמך.<br /> ואני כל כך מצטער שאת צריכה לקרוא את הדברים האלו כאן ולא לשמוע את זה ממני וגם אפילו כשאני מתכתב איתך אני לא מסוגל להוציא בדיוק את מה שרציתי לומר כי גם שם את תקטלי אותי...<br />משהו שמאד מצחיק אותי כרגע.<br />ואגב החלטתי סוף סוף להרגע ולהוציא דגל לבן...<br />יש לך חופש ממני עד כמה שזה נשמע מעצבן...<br />החלטתי לתת לך קצת נחת ממני אבל זה לא אומר שאפסיק להגיד שלום ומדי פעם לשמוע את הסיפורים שלך.<br />ושוב מצטער על התקופה האחרונה-יש כל מיני דברים שעוברים עלי וזה משהו שאעדיף להשאיר לעצמי.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8213984917267027039?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-40017208706148116412011-01-13T22:40:00.000+02:002011-01-13T22:40:26.663+02:00מחלת ים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">המעשה הקל ביותר הוא לנטוש, לנטוש את הבעיות שלך, לנטוש את החברים שאתה כבר לא מסתדר איתם, לנטוש שיחה בשנייה שרצית להגיד בדיוק את המשפט הזה שכבר הרבה זמן חשבת עליו אבל אתה אף פעם לא מוצא את האומץ להגיד אותו.<br />אתה יודע שדברים באמת לא הולכים להתנפץ כשאתה תזרוק אותו לאוויר הקר.<br />יום לאחר יום אתה מריץ שוב ושוב את המשפט הזה ומדמיין את הרגע בו תצטרך להשלים עם מה שקורה ולספר...אם בכלל יש למי כי לך זה חשוב, זה משמעותי, ולצד השני?...כנראה מזמן לא אכפת לפחות זה משנראה.<br />ושוב חשוב לי להלחם על זה ולהתעקש בנוגע לזה אבל רואה את המציאות...הספינה טובעת ואני יחד איתה.<br />לא מספיק רע לי גם כך, אז בוא נלחם על משהו שכבר מזמן הפסדתי במלחמה עליו.<br />אז אולי לנטוש עכשיו את הספינה?...כי מי בכלל צריך מלחמות שכבר הפסדת בהן, של מי היה הרעיון הדפוק הזה להלחם עד לטיפת הדם האחרונה?!<br />יכול להאשים רק את עצמי בנושא.<br />אז לנטוש?<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4001720870614811641?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-41941972035359935252011-01-06T20:33:00.000+02:002011-01-06T20:33:22.553+02:00בטוח בעצמי.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">היום כבר השישי בינאור כבר שישה ימים שאנחנו בשנת 2011, והאמת?<br />פשוט כיף לרשום 2011 ולא 2010 לא נראה שאני בכלל צריך להזכיר לכמה אני שמח כל כך שהשנה ההיא עברה כבר.<br />אבל היא לא נכנע במשך השבוע האחרון של השנה הרגשתי על הפנים פתאום, נזכרתי באותו השבוע רק שנה קודם לכן כלומר של שנת 2009.<br />והחלטתי לרדת למחתרת ולא להפגש עם החברים בשביל לחגוג את השנה החדשה העדפתי להעביר את ה31 בדצמבר עם המשפחה וגם שם הייתה הפתעה ובכך שנת 2011 התחילה בצורה מוזרה יחסית אבל העיקר שהיא התחילה.<br />וכנראה שהייתי זקוק טיפה לאותו שבוע בסופו של דבר החלטתי לסגור פינות ולקבל החלטות לשנה החדשה חלקן אני כבר מיישם.<br />החלק הקשה יותר היה להציע ל"מיוחדת" לצאת לבילוי בתור ידידים, וכן יודע שזה נשמע דפוק במיוחד במצב הזה שיש לה כרגע חבר ולצאת ביחד לאנשהו בתור "ידידם" לא נשמע אמין בכלל אבל באמת זאת המטרה שלי כמו שאמרתי בעבר אני אוהב להיות איתה וטוב לי גם איתה אז למה לא לבלות ביחד?<br />וכן נכון שחבל שאנחנו לא זוג אבל אם זה לא מצליח לעבוד ככך אז לפחות בתור ידידים נקווה שזה יעבוד.<br />רוב הסיכוי שלא נצא מחר כפי שרציתי שיהיה ואולי גם לא נצא שבוע הבא ואולי לא נצא בכלל זה טיפה מבאס אבל נראה לי שאני אהיה מסוגל לחיות עם זה.<br />רק חבל כי אני בטוח שזה היה יכול להיות ערב טוב...<br /><br />היו הרבה החלטות שקיבלתי אני לא הולך לפרט את כולן כי זאת רשימה ארוכה במיוחד אבל אחד מההחלטות זה להאמין יותר בעצמי ולהיות החלטי יותר במה שאני רוצה ואיך אני צריך לעשות את זה עלמנת גם להשיג את זה.<br /><br />ואולי זה השיר הכי מתאים למצב =) יום שבת נראה שכבר יהיה פוסט נחמד יותר ועם טיפה הומור פחות חיים פרטים.<br /><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><iframe frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/lvs1Vbgc6pI?fs=1" width="425"></iframe></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4194197203535993525?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-4342485813798932142010-12-25T21:42:00.000+02:002010-12-25T21:42:40.771+02:00הודעה מפגרת מאדם מפגר.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני כבר מחכה לשמוע את עצמי מנסה להסביר או לא להסביר את ההודעה ששלחתי ביום חמישי, וודקה מחורבנת(פרפקט-שם אירוני לגועל נפש), נרגילות, עייפות וגם זה שאני חולה הפיקו את ההודעה המטומטמת ביותר שיכולתי לכתוב.<br />האמת שאני לא יכול לאשים את כל זה אלה רק את עצמי אני גם די בטוח שבאותו זמן שרשמתי את ההודעה הייתי בטוח שזה טוב ושככך אני צריך לעשות.<br />פתאום אני מתמלא געגעו לתקופה בה לא היה לי את מספר הפלאפון שלה, זה מנע ממני לשלוח הרבה סמסים בחופש וטוב שכך.<br />אז מה עושים עכשיו דווקא הדברים התחילו להסתדר, תמיד הייתי מעולה בלהרוס, וזה לא משהו שניתן להתגאות בו.<br />אבל אני סוטה מהנושא עכשיו מה באמת הולך להיות מחר או בעצם השבוע או ליתר הדיוק המרבי מה הולך לקרות בשנייה שאני אפגוש אותה?<br />אני די בטוח שההודעה פגע בה וגם בי, לקרוא לעצמך מכוער...כל הכבוד איליה! גאונות זה אתה!<br />אז מה באמת הולך להיות שם?<br />האם כדאי שאגיד סליחה?<br />האם לשתוק?<br />והאם פשוט לנסות ולהתחמק מלפגוש אותה? משום מה יש לי הרגשה כזאת שזה הדבר שהיא הולכת לעשות אבל האם גם אני צריך לעשות אותו?<br />אז רק לפני איזה שבוע ישבנו ודיברנו על הבעיות וסידרנו אותן בקצת ועכשיו שוב הצלחתי לעשות בלאגן.<br />אז אולי באמת לא כדאי שנשאר בקשר? נראה שכל מה שקורה לי כשאני בקשר איתה זה לעשות שטויות ולהגיד שטויות אולי כל הקשר הזה בכלל לא בירא ואני לא מדבר רק על עצמי אלה על כל הצדדים גם שלי וגם שלה.<br />כנראה שהכל כבר אבוד פחדתי לאבד ידידה בזה שאני אגיד לה מאני מרגיש, לבסוף אמרתי ואיבדתי ידידה וכנראה שלא ארוויח אותה בחזרה לעולם וחבל, כי באמת טוב לי להיות איתה.<br />2010 הייתה שנה מחורבנת התבכיינתי המון בנוגע לכך אבל אני לא הולך להתחיל את 2011 עם בעיות חדשות והכל רק בגלל שאני אידיוט.<br />"אנחנו צרכים לדבר, מקווה שתסכמי לזה ואני אראה אותך"<br />הנה החלטתי לקחת אחראיות ולהתנהג בקצת יותר בגרות נראה מה יהיה<br />עד אז לילה טוב לכם.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-434248581379893214?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-60376446517131895462010-12-19T22:58:00.000+02:002010-12-19T22:58:10.012+02:00אל תאמינו ליום הזה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">היום הזה יהיה טוב, אולי זה בגלל המזג האוויר שגורם לך להאמין בכך, או שאולי זה בכלל הקפה הראשון של הבוקר שיצא לך כל כך מעולה הפעם, ומי יודע אולי זה קשור לשיר המעולה הזה שהתחיל להתנגן ברקע...<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><iframe frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/FPzI4dpEcF8?fs=1" width="425"></iframe></div><br />זה לא שיר שמח אבל זה באמת שיר טוב, ומה שבטוח סוף העולם לא עומד להגיע היום.<br />במהלך השנים למדתי לא לבטוח בהרגשה הראשונית שלי, הכל יכול להשתנות תוך שניות, פותח את הטוויטר וכותב "הרוב טוב", כי בחיים לא יכול להיות שהכל טוב.<br />תמיד צריך להיות מוכן לכאפה שנזרקת לאוויר גם אם היא כרגע לא נראת באופק<br />.<br />אגיע לפואנטה, אותו יום לא היה משהו בכלל, ואל תאמינו לכל משאתם שותים.<br />וכן אני יודע שהסוף מבאס אבל אלו הם החיים ולרוב הם לא הוגנים בכלל. בעבר הייתי בטוח שאגיע עד גיל 18 רחוק שאצליח באמת במשהו שאקבל איזה הכרה נרחבת יותר, שאעשה 5 יחידות במתמטיקה שכרגע אני ביב' עושה 3 יחידות וגם בזה נכשל, אולי אפשר לצחוק על זה אבל אולי הדבר הכי גדול להכרה זה לקרוא ולשמוע כל מיני ציטוטים שלקוחים ממני, יותר נכון מעמוד הטוויטר שלי.<br />ולרוב גם בלי שום קרדיט אז הכרה אני לא ממש זוכה מזה אבל הרבה סיפוק כן, בעיקר בידיעה שאני כולה בן 18 וכבר מצטטים כל מיני שטויות שאני רושם, אבל אם זה קורה לי אז אני בטוח שזה קורה לעוד אנשים אז עד כמה אני מיוחד בכל הנושא הזה?<br />רק המצטטים יודעים.<br />הספקתי גם לעצבן את עידן אלתרמן לאחרונה אחרי שמצא משהו שכתבתי יחסית מזמן ושם קראתי להרוג אותו על גנבת בדיחות. וכן זה הגיע אליו ולאחר מכן גם הגיעה אלי הודעה ממנו בפייסבוק שבעיקר הביכה אותי.<br />והאם צריך להרוג אותו?...ממש לא.<br />גדלתי על החומרים שלו ועל ההומור האשכנזי שלו(תכלס), אומר את זה כאן בצחוק.<br />הוא בסדר, ואני בטוח שהוא לא זקוק לי שאני אגיד את זה בשבילו אז באמת שוב מכאן אני שולח לו סליחה על מה שרשמתי(אם במקרה וזה יגיע אליו-אגב התחיל לעקוב אחרי בטוויטר וגם ניהיה חבר בפייסבוק, בעיקר מתוך נימוס, אז כל הכבוד, לא שומר טינה כמו הרבה אחרים).<br />יצא לי גם לגלות ששמאלנים לא מבינים בדיחות גזעניות, ואין לי משהו נגד השמאל אבל אני באמת לא מבין ממתי אני חבר של אנשים כאלו. אז כן בחזרה לסיפור בקיצור הייתי איתו ואיזה מטוס מעלינו עשה סיבובים, אז הוא שאל מה הקטע.<br />הסתכלתי למעלה ואמרתי לו שבטח מדובר בערבי שמחפש מגדל להכנס בו. והחבר ישר התחיל "איך אתה אומר כזה דבר, זה גזעני ומגעיל ובכלל לא כולם כאלו.<br />אמרתי לו תראה מי מדבר אוכל מצות שעשויות מדם של ילדים נוצרים תמימים. וכאן הוא איבד אותי כמו כמעט כל בנאדם נורמטבי אחר היה מאבד אותי-בקיצור תקראו את עלילות הדם של היהודים.<br />בקיצור כשאתה עייף וחולה קשה מאד לעקוב אחרי הקו של הכתיבה, אני סיימתי כאן.<br />לילה טוב.<br /><br />פוסט חסר פואנטה אבל היה נחמד לכתוב.<br /><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6037644651713189546?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-39316294004556403622010-12-17T23:29:00.000+02:002010-12-25T20:58:49.814+02:00אז שוב ידידים?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני זוכר שאמרתי לעצמי שאם יש משהו שמפריע לי אני צריך לדבר על זה, שאם משהו מפריע לי אני צריך לדבר על זה עם אותו האדם. אני די בטוח שאפילו עשיתי את זה כמה פעמים וזה עבד טוב באמת טוב.<br />אז למה לקח לי משהו כמו שנה של מריבות קטנות והרבה אי הבנות בשביל להבין שאפשר לסיים את כל זה בעזרת זה שאדבר על הדברים האלו!?<br />כרגע זה נראה שכאילו כל הבלאגן חלף לו, שואלים על מה אני מדבר?<br />נראה לי שהספקתי השבוע להעביר לאותה בחורה שתמיד קראתי לה כאן "מיוחדת" את כל מה שעבור לי בראש ולמה אני עושה את זה ולמה אני מתנהג ככה, ונראה שהיו הבנות ונראה שהכל טוב אפילו בטעות בשיחה גלשנו לנושאים אחרים, וזה הרגיש גם כמו שיחות שפעם הינו מנהלים וקלטתי שאני רוצה שהבחורה הזאת תשאר לפחות ידידה שלי לא יודע עד כמה קרובה אבל רוצה שהיא תיהיה שם. אז לא נעים לי כרגע מחבר שעמד לידי כל הזמן הזה ושאפילו השבוע הספקתי להתלונן לו עליה, ופתאום אני איתה שוב במצב של ידידם, גם לא נעים לי מידידה אחרת שרק השבוע אמרתי לה כמה דברים בנוגע לאותה הבחורה ורובם היו מאד שלילים. ובכללי האמת שטוב לי כרגע אני מרגיש כאילו הוצאתי את מה שהיה ועכשיו אפשר להתקדם לאנשהו אני לא כועס עליה. פתאום גם הכעס עבר ואולי הוא יחזרו ואולי שוב הדברים יחזרו על עצמם אבל אני לא ממש מוכן לתת לזה לקרות שוב. היא שאלה אותי אם האכזבה הכי גדולה שלי ממנה זה שהיא לא אוהבת אותי...<br />השאלה הייתה חד משמעית למרות שלקח לי הרבה זמן לענות על זה והיא...כן<br />זאת אכן הייתה האכזבה הכי גדולה שלי וגם עכשיו אני מאוכזב מזה אבל אני יודע שזה מה שקיים וזה בסדר מבחינתי.<br />לכל אחד יש את הבחירות שלו, חלקן רעות חלקן טובות.<br />יש עוד מספר שאלות שאני רוצה אותה לשאול על רובן היא אף פעם לא ענתה מענין אם משהו בתחום הזה התחדש.<br />בקיצור כרגע נראה שדברים מסתדרים לאט לאט וזה אולי הדבר הכי גדול והכי משחרר שהיה לי השבוע...חוץ מהמשמרת שהולכת להיות מחר במשמר =)<br /><br />זה בערך מה שרציתי לכתוב באותו רגע אחרי השיחה, ואני שמח שלפחות עכשיו כתבתי.<br />מבטיח פוסט מסודר כבר בשבוע הבא יש הפתעות בדרך בעיקר טובות.<br /><br />אגב בקרוב משנה את התווית "מיוחדת" ל"אהבה"</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3931629400455640362?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-11160849487943926912010-11-30T21:08:00.001+02:002010-11-30T21:16:33.137+02:00מתחת לעץ הזית.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">להתעורר בוקר אחד ולקבל את התבונה הכי טובה שהופיע לך כבר שבועיים, הבעיות שלי הפכו להיות הבעיות שלי עם אנשים אחרים. בום זה נכנס בך בשיא הכוח ואז אתה רק מנסה להבין איך זה קרה לך.<br />עושה לגימה ראשונה מכוס הקפה הראשון של הבוקר ומנסה להבין איך זה בכלל קרה, אני זוכר שתמיד הסתדרתי מעולה עם אנשים, אני לא זוכר שבאמת היו לי בעיות כאלו עם אנשים כמו שיש לי כיום. הראש מתחיל לעבוד ואני מנסה להבין מה כבר קרה או התרחש בתקופה האחרונה שהקשרים שלי עם האנשים התחילו להסתבך, לא ממש מתאפשר לי לחשוב על זה כבר חצי שבוע שאני חולה וכאב הראש פשוט לא רוצה להעלם.<br />כל זה ואני מגיע למסקנה אחת...החיים האלו מסובכים.<br /><br />שבוע שעבר הבחורה שאני יוצא איתה סיפרה לי את הסיפור האישי שלה, בין מילה למילה היא בכתה, היה קשה לשמוע ובעיקר היה קשה לראת אותה במצב הזה, הבנתי שכדאי שהיא תיהיה עם מישהו שיאוהב אותה מאשר איתי. זה באמת סיפור ארוך ומסובך וסיפרתי אותו רק לידידה קרובה שלי וזה גם כן כי רציתי לפרוק.<br />אז כן זה טיפה הוריד לי את המורל, כי היא באמת נפלאה אבל אני לא מוכן לקבל על עצמי את הבעיות שלה ולהחזיר לה את האמון באנשים ובעיקר אמון בגברים.<br />עדיף שנשאר ידידים...<br /><br /> אחרי השיחה איתה מצאתי את עצמי יושב בפארק מתחת לעץ זית שהייתי משחק תחתיו כשהייתי ילד, הבטתי למעלה וקרני השמש סינוורו אותי, חייכתי, קמתי והתחלתי ללכת אי אפשר להתקע בעבר צריך להתקדם.<br /><br />ואם כל הבעיות שקיימות אצלי עכשיו קשורות לאנשים אחרים אולי פשוט כדאי להתעלם מאותם האנשים?...לא זה לא יעבוד חוץ מזה אני צריך עוד לבקש סליחה ממשהי, בין סליחה לסליחה אבל ממשיך "לחטוא".<br /><br />ואם משהו לא מובן או נראה מסובך אז אל תדאגו הבעיה לא אצלכם היא אצלי...הכאב ראש באמת הורג אותי.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1116084948794392691?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-19983277810225677272010-11-23T22:09:00.001+02:002010-11-23T22:10:11.109+02:00"Why does my heart feel so bad?"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">האדם שהכי קשה לי להבין זה את עצמי, פשוט נמאס, נמאס לי מהכל, הייתי שמח להתנתק לפחות לכמה ימים מכל העולם מהחברים, פשוט לא להיות.<br /><div><br /></div><div>ביום שישי בערב סיימתי מוקדם את המשמרת במשמר והרגשתי פשוט על הפנים, אין לי מושג למה. הרגשתי לא טוב, זה לא היה פיזית זה מן הרגשה כללית כזאת. מצאתי חבר שהיה פנוי והגעתי אליו, רציתי לפרוק את הכל רציתי להגיד איך אני מרגיש וכמה שרע לי לאחרונה וכמה שהכל מתהפך אצלי תוך שניות מטוב לממש רע, לא הצלחתי, לא ידעתי ממה להתחיל החלטתי פשוט להוציא עוד כמה חברים מהבית מצאנו מקום התיישבנו דיברנו וצחקנו ובעיקר קפאנו מקור. היה טוב ועדין הייתה אי שם ההרגשה המייסרת הזאת, לא טוב לי.</div><div><br /></div><div>ולא אין לזה קשר בכלל לבחורה, דווקא טוב לי בלי זה, הראש בלי דאגות בלי חששות ובלי כל השטויות שמגיעות עם האהבה, פעם ראשונה באיזה שלוש שנים שפשוט כלל לא אכפת לי. זה מרגיש נפלא, אז נכון שאני מדי פעם נזכר בכל הסיפור וזה קורה בעיקר כשאני רואה אותה אבל זה משהו של שבריר שנייה ואני חוזר להווה ולא ממשיך לחשוב על העבר, אז כן זרקתי את השלוש שנים לפח אבל זה עדין עדיף מאשר לזרוק ארבע.</div><div><br /></div><div>וכבר אין אפילו כוח לכתוב את הפוסט הזה...פשוט נמאס.</div><div>מחר חושב לקחת יום חופש מהכל...כולל התיכון.<br /><br /><iframe frameborder="0" height="344" src="http://www.youtube.com/embed/dBCkoDJkIOc?fs=1" width="425"></iframe></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1998327781022567727?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-24628165876435554332010-11-16T21:23:00.000+02:002010-12-25T20:58:49.815+02:00זונה, זאבים, והמתת חסד.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> על זונה לא מאיימים בזין...אלה עם כן הוא ממש ענק ושילמת על אנאלי, אני לא בטוח שמותר לי להגיד כאן אנאלי. בכל זאת מנסה לשמר לעצמי את התדמית האדם המוסרי השקט והנחמד, וזה קשה.<div>אבל אני משקר, אני לא רוצה לשמור את התדמית הזאת, נמאס לי ממנה. נמאס לי מהמון דברים לאחרונה וגם מעצמי כבר נמאס לי, וכן נמאס לי גם לספר כמה שנמאס לי מדברים. ואני די בטוח שזה סממן די גדול על כך שאני חולה נפש.</div><div>אבל סתכלו על החברה שלנו, סתכלו מסבבכם, כמה אנשים מוסריים, שקטים ונחמדים מצאתם?</div><div>ואל תחשבו אפילו להצביע על עצמכם, כי אנחנו תמיד מחזיקים מעצמינו הרבה יותר ממה שאנחנו באמת.</div><div>בטח היה לכם רגע שבו נדחפתם בתור, לכולנו היה רגע כזה.</div><div>לאחרונה עולה שאני מאבד את התדמית הזאת, ואני לא מדבר על התדמית שנוצרה לגביי אצל אנשים אחרים. אני מדבר על התדמית שלי, על איך שאני ראיתי את עצמי ואיך שהרגשתי בנוגע למעשים שלי.</div><div>כנראה שזה בגלל הגיל, וכנראה גם ההתנדבות במשמר מוסיפה לכך לא קצת.</div><div>בכל זאת כל שבוע לכמה שעות אני הופך לאדם יותר אגרסיבי ויותר תוקפני, הייתי שמח להשאר אותו אדם נחמד, הבעיה שאם הייתי עושה את זה לא היו שמים עלי זין.</div><div>וזאת המציאות, גם במשמרת וגם בחיים הרגילים.</div><div><br /></div><div> ולמרות הכל אני עדין מאמין שצריך רק אדם אחד בשביל להוביל שינוי, צריך רק אדם אחד שיהיה מוסרי ויגרום לאחרים להיות כמוהו, הכל מתחיל בבנאדם אחד בשביל שלפחות מסביבו הדברים ישתנו.</div><div>צריך תמיד להראות את הדרך הטובה ביותר והאנושית ביותר, אני לא חושב שאני מסוגל להיות האדם הזה, אבל עד שהוא יבוא אני מוכן לנסות להחזיק בתואר הזה.</div><div>נשמע תמים?</div><div>אז אתם צודקים, זה נשמע נואש.</div><div>אבל כולנו מחכים למשיח בסופו של דבר, בכל תחום בחיים שלנו ואולי הגיע הזמן לא לחכות לו אלה לקחת צד, ולקחת את המשימה הזאת על עצמינו. תשתדלו להיות כמה שיותר אנושים, גם אם זה בהכי קטן. תתחילו מזה שבפעם הבאה שאתם פוגעים במישהו בטעות באוטובוס תבקשו ממנו סליחה.</div><div> </div><div style="text-align: center;"> <u>"עוד יבוא יום שבו נעשה המתת חסד לפתגם אדם לאדם זאב"</u></div><div style="text-align: center;"><u><br /></u></div><div style="text-align: right;"> מוקדש לזאת שאני מקווה שבחיים לא תראה את ההקדשה הזאת, ואם כן רק שתחייך.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-2462816587643555433?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-64735221238408613672010-11-14T23:07:00.001+02:002010-12-25T20:58:49.816+02:00בגלל שיחות מהסוג הזה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אז איך אומרים "את יודעת בגלל שיחות מהסוג הזה התאהבתי בך" בלי לגרום לבחורה ללכת שלושה צעדים אחורה פיזית וגם מטאפורית?<br /><div>דברים התחילו להסתדר אבל חייב להיות משהו שיזרוק אותי אחורה כמו תמיד.</div><div>הנה זאת המציאות ואתה חייב להתמודד איתה!</div><div>כמו פאזל מנסה להרכיב מחדש את כל החיים ובסוף תמיד כאילו שיש מישהו בצד שלוקח את החלק האחרון בפאזל, בדיוק החלק של המסגרת ושוב כל החלקים מתנתקים אחד מהשני.</div><div>הכל מחדש...כמעט הכל מחדש.</div><div>אני לא נופל לתוך זה ובטח שלא אפול לזה שוב...לפחות לא איתה.</div><div>אין לי בעיה לחזור לאהבה המטורפת הזאת לשיחות עד השעות הקטנות של הלילה אבל זה רק בתנאי אחד.</div><div>שהיא תראה את הרצון לזה, וכשהיא לא...אז אין לי באמת מה לעשות עם זה.</div><div>מה שבטוח כיף לי לדבר איתה, והייתי שמח אם לפחות הינו נשארים ידידים חבל שזה לא ממש אפשרי.<br /><br />ואין יותר מתאים למצב מהשיר הזה.</div></div><br /><object height="344" style="background-image: url(http://i1.ytimg.com/vi/HpVwm4FfcHs/hqdefault.jpg);" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/HpVwm4FfcHs?fs=1&hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/HpVwm4FfcHs?fs=1&hl=en_US" width="425" height="344" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6473522123840861367?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-55435160323468434972010-11-05T23:01:00.001+02:002010-11-05T23:05:06.862+02:00למחוק זיכרון.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כבר שבוע וחצי בערך אני מנסה להבין מה לעשות עם הבלוג, התלבטתי אם למחוק או להשאיר, לא משנה לאן אני אפנה בו ולא משנה איזה פוסט אני אקרא זה תמיד מזכיר לי משהו שכנראה הייתי מעדיף לשכוח. ולרוב זה גם מעורר רחמים עצמאים. אבל למה דווקא עכשיו למחוק? כנראה שהמוח שלי החליט לקחת כיוון אחר, לא, כבר לא אכפת לי מאותה הבחורה שכנראה עד עכשיו לא מבינה מהיא הייתה בשבילי ומה הייתי עושה למענה. תקופה שחורה בחיים תקופה יותר מדי ארוכה, ומקווה שהיא עברה לתמיד. כעס זה כל משאני מרגיש כלפיה . כעס שמורכב גם משנאה, כעס שאני מפנה גם כלפיי. כל כך הרבה זמן עיוור מכך שהיא עיוורת ולא רואה מה מתרחש לידה, כל כך עיוורת שגם כשמראים לה היא לא קולטת. היא עיוורת בסיפור הזה ואני עיוור הרבה יותר זמן ממנה. עדיף מאוחר מאשר אף פעם, רק חבל שעכשיו אני רואה. אומרים שלא מערכים את מה שיש עד שמאבדים אותו. היא איבדה אותי ולא משנה כמה שהיא תנסה להעריך אותי זה לא יהיה מספיק. מתישהו גם היא תצליח לראת אבל אז היא תבין שזה מאוחר. צוחק מכל האנשים שאמרו לי שעוד כמה שנים אנחנו ניהיה ביחד כי עד אז היא תגדל ותבין. היא מספיק גדולה כבר ולא אין עוד זמן לחכות לה. פגשתי משהי שמעריכה אותי היא חדשה, היא מכירה אותי לא מזמן. רק את ההווה שלי ולא את העבר. ולא את החברים או את איליה מהלימודים. וזה נתן לי את הבסיס הכי טוב, להכיר אותי עם דף חלק. אנחנו לא ביחד אבל אנחנו מסתדרים ומצלחים להעביר את הזמן בצורה טובה, היא זה לא משאני מחפש או לפחות לא מה שחשבתי שאני מחפש. אבל ביינתים היא עושה לי טוב גם מתי שהיא מסננת אותי רק בגלל ששכחתי מזה שקבענו ואחרי זה שמתי משמרת במשמר על אותו ערב שנקבע איתה. אבל נראה שפעם ראשונה מזה כמה שנים שבסופו של דבר אלי מתקשרים ומבקשים סליחה ושהכל היה מוגזם, במקום שאני אתקשר ואבקש שיסלחו לי. כבר שכחתי איך זה להיות בצד השני וזאת הרגשה טובה. אז למה למרות הכל רע לי לאחרונה ואני מרגיש ריקנות? אולי זה המחשבה על הבלוג הזה שמזכיר לי את הצד השני והגרוע?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-5543516032346843497?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-89377775807724314612010-10-25T00:13:00.000+02:002010-10-25T00:13:09.524+02:00שבור.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">והזמן?, הזמן אף פעם לא נעצר, במיוחד לא באותם הרגעים שבהם הרגשת אושר.<br />הוא לעולם לא נעצר אולי מתארך, כמה שתנסה לתפוס אותו לעולם לא תוכל.<br />הוא בילתי נראה כמו האוויר שאנו נושמים, הוא קיים, ואנו חיים לפי מסלולו.<br />הוא משמיד הכל בדרכו, את הזיכרון שאהבנו, את האנשים שהיו לידנו ולבסוף גם את חיינו.<br /><br />הייתי רוצה לכתוב משהו קצת יותר אופטימי השעה יחסית מאוחרת והראש מזמן לא כאן, מביט לכיוון הכרית המפתה, לישון, כן זה משאני רוצה עכשיו. ארבע שעות כבר מנסה לכתוב שורה אחת לפחות, ללכת לישון עכשיו ירגיש לי כהפסד, לוותר אני לא מוכן.<br />עקשנות, זה אולי מתאר את המצב כרגע, עקשנות שלרוב רק רע יוצא ממנה, בדרך מוזרה התרגלתי להתעקש על דברים שאני בכלל אמור לוותר עליהם.<br />עדיף שלא אבקר את עצמי כרגע, אנשים אחרים עושים את זה הרבה יותר טוב ממני, והם גם הוכיחו לי את זה. מענין מה חשבתי לעצמי כשביקשתי מאנשים לבקר אותי בכמה שיותר כנות, שאלמד מזה לקחים?, שאבין מהי הבעיה אצלי?. את כל המידע שקיבלתי העדפתי לזרוק לפח הזבל בראשי, אז אני שבור, כנראה מכל הבחינות.<br />אוסף של דברים גרועים ועוד כמה תכונות טובות, מנסה לתקן את כל העולם אבל לא מסוגל לתקן את עצמו, שבור.<br />ממה אני כל כך עייף? ולמה כבר שבועיים שלמים אני מרגיש ככה?<br />כל בוקר שאני מתעורר אני מרגיש יותר עייף מהרגע שבו הלכתי לישון.<br />משהו לא בסדר, אבל זה ילך ויסתדר כמו תמיד.<br /><br />אבל עזבו שטויות גם אתם שוברים, אני פשוט מודע לזה יותר טוב ממכם.<br /><br />לילה טוב/בוקר טוב/צהריים טובים<br />ותמשיכו לחייך אולי זה יהפוך איזה משוגע למאושר.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8937777580772431461?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-21589777048827337352010-10-18T18:39:00.000+02:002010-12-25T20:58:49.816+02:00תמשיכי לחייך.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הנה היא חייכה ואני כבר מרגיש יותר טוב נראה לי שאני שוכח מכל מה שיש מסביב מכל מה שהיה בעבר, ומתעמק יותר בהווה ברגע הזה שהיא מחייכת, אני מנסה להחביא את החיוך שלי האמת שאני מנסה לא להתפוצץ מרוב שמחה.<div>מה שהופך אותי למאושר זה לראת אותה מאושרת חייכנית וצוחקת בזמן שהיא פולטת רק שטויות מהפה שלה.</div><div>הדברים שעושים אותי שמח, אני לא חי בשבילה אבל אני חי בשביל לראת אותה מחייכת, אני ממתין לאותם הרגעים.</div><div>זה מוזר יש לי חיים, לה יש חיים, אנחנו חיים בנפרד אנחנו לא זוג אנחנו לא ידידים אנחנו כלום אבל עדין איתה אני מרגיש הכי מאושר שאני מסוגל להיות.</div><div>זה כל כך מוזר וכל כך קסום...וכל כך אבל כל כך מפגר.</div><div>אז הנה עוד טיפה יורד המונטין שלי בתור אדם הגיוני.</div><div>מענין אם אצליח אי פעם לאהוב משהי כמו שאני אוהב אותה.</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-2158977704882733735?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-84459833744459415132010-10-10T22:37:00.000+02:002010-12-25T20:58:49.817+02:00סקס סמים...ואולי גם אהבה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">גבר שמאוהב יסתכל תמיד אחרת על זוג מאשר הגבר הלא מאוהב, נתקלתי בזה המון, בזמן שאני מסתכל על זוג שמתנשק. ומעביר מחשבה כמו, הם חמודים, אפשר תמיד לשמוע מהצד את הערות החברים שנמצאים סביבך בסגנון "הוא הולך לזיין היום!" אז כן ההוא הולך לזיין היום אבל היי יש סיכוי שהוא גם מאוהב?...<br /><br />אני מאוהב מאז בערך תחילת גיל ההתבגרות באותה הבחורה, אז אולי רק אצלי זה ככה, ואולי זה בכלל קשור לזה שאני אדם שאכפתי יותר מדי?, אני גם לא יודע למה בעבר ניסתי להבין מאיפה זה מגיע ונראה שיש כל כך הרבה סיבות לזה, יכול להיות שבילדות לא נתנו לי צומת לב ועכשיו אני מרגיש מחוייב לתת אותה לכולם?<br />אבל עזבו זה מסובך.<br /><br />אחד הקוראים בבלוג הציע לי לכתוב על סקס, כנראה שהוא ציפה שזה יהיה יותר חושפני אבל בשבילי סקס מקבל קצת יותר משמעות מהאקט עצמו וזה יחסים. והחלטתי לכתוב על זה אבל מאיפה מתחילים?<br />החלטתי להפגש עם חבר טוב שמבוגר ממני בשלוש שנים, אם כבר לקבל ידע בנושא אז כמובן מאנשים בוגרים ממך.<br />מלבד זה לאותו חבר יש מונטין של זיין וכזה שמסתדר עם נשים, הנה מקור טוב לידע!<br />החלטנו להפגש בבאר סנוקר, פעם ראשונה שלי במקום, כי פעם ראשונה שמכניסים אותי לשם, הדברים הטובים שמגעים עם גיל 18. הוא החליט גם להביא את החברה שלו שהחליטה להביא את החברות שלה.<br />וכשחשבתי שהתוכנית נהרסה גילתי שהן העדיפו לשחק בסנוקר מאשר להשאר על הבאר איתי ועם החבר שהספיק כבר להזמין לי בירה ולשיר יומהולדת שמח בזמן שאני מת מבושה והאנשים מצטרפים אליו, אם רק היו יודעים שהיומהולדת היה לפני חודש...<br />נתתי לגימה ראשונה והסתכלתי לעבר שולחן הסנוקר בו שיחקו החברה שלו וכמה חברות שלה, היא נראת טוב אמרתי, הוא הסתכל עלי והתחיל לצחוק, "גבר תפרגן, היא כוסית".<br />כן היא כוסית עניתי לו עם חיוך, וישר הוא מיהר להוסיף "כן והיא שלי" בשנייה הופיע לו חיוך זדוני שנזרק לעבר החברה שלו כשהיא מביטה לכיוון הבאר, בשביל לגלות מהסיבה שאנחנו צוחקים.<br />הוא המשיך להסתכל עליה כמה שניות והבנתי שזה זמן טוב לעוד שאלה, אתה אוהב אותה?<br />בתוך שנייה הוא ענה לי ללא היסוס "כן, כמובן", מיהרתי לשאול, ואם היא לא הייתה נראת טוב הייתה יוצא איתה?<br />חשבתי שיקח לו לענות יותר זמן מאשר על השאלה הקודמת אבל הפעם טעיתי והוא ענה באותה הדרך כמו בפעם הקודמת בלי היסוס ובלי מחשבה "אני לא יוצא עם עקומות".<br />לאורך כמה שניות היה שקט הסתכלתי על בקבוק הבירה שלי בזמן שהוא לקח לגימה משלו, "שמע, לפעמים צריך להתמודד עם מה שיש" ושוב השתיקה חזרה.<br />ברגע ההוא הרגשתי מלוכלך, ומרגיש אשמה על זה שאני גבר, אז מה הכל עניין של זיון מבחינתינו!?.<br />החבר הסתכל עלי ואמר "כן", כאילו שהוא קרא את המחשבות שלי, ושנייה לפני שהספקתי לשאול אם הוא מסוגל לקרוא מחשבות הוא המשיך לדבר.<br />"היה לי חבר אחד שהיה צריך להתמודד עם מה שיש, אז הוא יצא עם עקומה, לבסוף הוא גם התאהב בה וקצת יותר מאוחר הוא מצא אותה מזדיינת עם מישהו אחר"<br />עקומה מוצלחת עניתי, הוא התחיל לצחוק שוב והפעם חזק יותר מהפעם הקודמת. מהסיפור הזה הרגשתי יותר טוב, לא רק גברים הם הצד המלוכלך גם נשים.<br />נתתי לגימה קטנה מהבירה, הלגימה השנייה מאז שהבקבוק נפתח.<br />ואז הגיע התור שלו לשאול "אז מה איתך ועם הבחורה ההיא איך קראת לה?, מיוחדת..."<br />הסתכלתי עליו והתחלתי לצחוק, מיוחדת כמו תמיד.<br />הוא כלל לא צחק יותר היה נראה שהוא כועס עלי "אתה יודע שאתה מפגר, תפסיק לקרוא לה כך אולי אתה תתקדם לאנשהו, חמש שנים אתה כמו טמבל". ארבע עניתי לו, הוא היה בהלם "חשבתי שאני מגזים, אבל נראה שזה לא רחוק מהמציאות!"<br />שתקתי במבוכה, לקחתי לגימה ארוכה מהבירה, אני יודע שהמצב שלי לא טוב, אנשים לא חייבים להזכיר לי את זה.<br />החברה שלו התקרבה אלינו, "אתה מספר לו על הביצועים הכושלים שלך במיטה?".<br />ובכך הוסיפה עוד מבוכה למבוכה שהייתה לי.<br />"לא, תגידי אין לך איזה משחק סנוקר להפסיד?"<br />הם העבירו נשיקה מהירה, "באתי להשתמש ביכולות של החבר שלי בשביל לנצח בו, תחליף אותי".<br />הוא קם והלך לעבר שולחן הסנוקר היא התישבה לידי וחייכה.<br />"אתה יודע הוא סיפר לי למה קבעת להפגש איתו, אז הוא החליט שכדאי שתשמע גם את הצד הנשי בסיפור"<br />הסתכלתי עליה ושאלתי אותה אם כל זה היה מתוכנן היא צחקה ואמרה "סוג של"<br />התבוננתי מסביב והיא הזמינה לעצמה צ'יסר.<br />"הוא דפוק, אבל אני אוהבת אותו"<br />צחקתי...<br />את ההמשך מאותו ערב אני לא ממש זוכר, נראה לי שאחר כך כבר הגזמתי בכמות השתייה, אבל הגעתי הביתה שלם.<br /><br />המסקנה היא שזה לא משנה עם הסקס זה רק בשביל סקס בסופו של דבר אנחנו נמצא במי להתאהב, גם אם מדובר בעקומה, או במישהו שהוא דפוק. נראה שתמיד נגיע למצב שנבין שעדיף להיות ביחד עם מישהו מאשר כל ערב להרדם לבד.<br />סקס זה דבר אינטמי והאהבה כמו כן, כנראה שהם הולכים ביחד.<br /><br />ואם כבר פוסט על אהבה אז יש רק דרך אחת לסיים אותו.<br />כנראה שהשיר שהכי מתאים לפוסט הזה.<br /><br /><br /><object height="295" style="background-image: url(http://i1.ytimg.com/vi/LRt2jX1kaYo/hqdefault.jpg);" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/LRt2jX1kaYo?fs=1&hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/LRt2jX1kaYo?fs=1&hl=en_US" width="480" height="295" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8445983374445941513?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-27008994115623312332010-10-03T18:59:00.000+02:002010-12-25T20:58:49.819+02:00גבר אמיתי צריך לדעת מתי לשים זין.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">גבר אמיתי צריך לדעת מתי לשים זין לפני שהוא ישבר סופית, ולעתים הוא ברגעי שבירה.<br />כי נמאס לי מהידידה המפגרת ההיא שמחליטה בחופשות שאם היא לא רואה אותי פנים מול פנים אז מותר לה לסנן אותי בפלאפון בפייסבוק ובשאר המקומות האפשרים, נמאס לי ממך ומאותם התרוצים המפגרים שנראה שאת מכינה מראש לפני שאת רואה אותי בתיכון, די כמה אפשר?...את בטוחה שאת אדם כל כך מסובך, אז זהו את לא, אפילו לא קרובה להיות כזאת הבעיות שלך שווים לאפס, תפסיקי לנפח את עצמך ותוציא את הראש שלך מהתחת.<br />ובשיא הרצינות את יצור אגויסטי ברמה מטורפת!, תפסיקי להתנהג כאילו שאכפת לך,צביעות זה בין הדברים שאני לא מסוגל לסבול בעיקר כשהיא כלפי.<br />ההבדל ביני לבינך הוא שאם תיהיה חולה אתקשר ואשאל משלומך, אם אגסוס את אפילו לא תחשבי לשלוח אסמס.<br />זה מוזר למה כל כך אכפת לי מאנשים שאני מודע לכך מראש שאני אהיה שם בשבילם אבל בשבילי הם לא יהיו שם בחיים.<br />כנראה שאני מפגר שמאמין שאותם אנשים יכולים להשתנות ובסוף יהיה להם אכפת מתישהו מאנשים אחרים.<br />את יודעת מאני מקווה?<br />שמישהו יתפוס אותך יזיין לך ת'צורה ותביני שהחיים שלך לא כאלה גרועים כמו שאת נוהגת לחשוב.<br />אני לא אוהב לדבר מאחורי הגב, ובשיא הרצינות את כל זה הייתי שמח להגיד לך בפנים שאולי תוציאי מזה איזשהי תבונה, אבל בשנייה שאנסה להגיד משהו את תתחילי לבכות ותסתכלי עלי עם העיניים הדומעות ואני לא אהיה מסוגל להמשיך וזה מה שמונע ממני להגיד לך את זה, ואני פשוט לא מסוגל לראת אנשים בוכים, פשוט לא מסוגל לזה, במיוחד מתי שאני הסיבה לכך.<br />זה לא שאני מניאק זה פשוט שאת די זונה...<br />הבנתי שאני לא צריך לקחת אותך כבר ברצינות פשוט להגיד שלום להגיד בי זהו.<br /><br />ואם אני פורק עצבים אז אשמח גם לציין כאן את המיוחדת.<br />זה מצחיק שבשבילי את כל כך הרבה, וההרגשה שאת יוצרת אצלי זה שאני בעצם אוויר בשבילך.<br />את שומעת שאני נמצא מאחוריך מדבר עם חברים, אפילו לשניה את לא מסוגלת להסתובב ולהגיד שלום כאילו מה?...לא מבין פשוט. יודע שזה לא נעים במיוחד לדבר איתי כשיש לך מישהו ואת יודעת מאני מרגיש כלפיך אבל פאקינג שלום את לא מסוגלת להגיד?<br />פשוט קשה לי להסביר עד כמה שאני מרגיש אפס ברגעים אלו<br />באמת שלא מעט פעמים קורה שאני מנסה להבין מה יש בך שכל כך ממכר, ובמה בדיוק התאהבתי שם.<br />רק אם היה לי כוח להמשיך הלאה הייתי פשוט מאושר.<br /><br />אבל הבעיה הכי גדולה היא אצלי, כי אני יודע שבשנייה שתצטרכו אותי אני אהיה שם בשבילכם ולא משנה מאמרתי לעצמי לפני זה, כמה שלא שכנעתי את עצמי שלאותם אנשים לא אכפת ממני ולי לא צריך להיות אכפת מהם. בכל זאת אני אבוא בשביל לעזור.<br /><br />גבר אמיתי צריך לדעת מתי לשים זין...כנראה שאני לא גבר אמיתי אבל לפחות אני מתנחם במחשבה שאני אדם טוב...או לפחות משהו כזה.<br />וכן בסוף הוא ישבר לי אבל נראה שזה יהיה מאוחר מדי.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-2700899411562331233?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-13911296649515793302010-09-24T22:13:00.000+02:002010-09-24T22:13:23.873+02:00ניסיון למוזה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif; line-height: 17px;">שומע את השיר הזה ואומר לעצמי "כמה שהוא מתאים לרגע הזה" בקבוק הבירה כמעט ריק,</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif; line-height: 17px;"> אין חיוך, אלכהל לא באמת עושה אותך מאושר אבל לפעמים הוא יוצר אשליה.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;">בשביל האווירה חושב עוד להדליק סיגריה, אז אני סובל לאחרונה ממחסום כתיבה חשבתי שיהיה רעיון טוב לשתות בירה בזמן שאני מנסה לכתוב משהו, זה לא כזה עובד כמו שחשבתי שזה יעבוד אבל זה בסדר, מרגיש מצונן, בתור אירוניה לוקח עוד לגימה מבקבוק הבירה הקרה...אלכהליסט יצא ממני לבסוף.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;">כמה פעמים שאמרו לי לא לצרף את אדם למוזה בסופו של דבר זה מה שעשיתי, אני לא מדבר איתה ואין לי מה לכתוב, אני לא חושב עליה אין לי מה להגיד, לא שזה אפשרי להפסיק לחשוב עליה...מדמין את עצמי מצביע עלי מהצד ואומר "אחי אתה גייי!", אבל נראה שכל מה שהיה לי להגיד בנושא כבר נאמר ונמאס לי מזה ומתחיל להבין את שאר האנשים שאמרו לי תמיד שאני חופר לגבי הנושא.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;">נראה שפעם ראשונה באיזה שלוש שנים גם לי נמאס.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"> היה לי אחלה יום רביעי, טיפה יבש אבל היה מעולה מבחינת האנשים, סיור לילה במשמר שרובו צחקנו ולא עשינו כלום מלבד לעשות שטויות, נפלתי על ניידת עם כל הסטלנים, המשמרת התחילה בזה שמישהו הזמין אותנו לעל האש אצלו באנו האוכל היה מוכן התישבנו שמנו את הרובים מתחת לרגלים, אכלנו טיפה עלינו לניידת והמשכנו לעשות סיבובים, ולצעוק כל מיני שטויות מתוך הניידת לכל כוסית שעוברת באזור נראה לי שזה הדבר הכי שוביינסטי שעשיתי בכמה חודשים האחרונים.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;">אני באמת מתחיל לאהוב את העניין, הבטיחו שפעם הבאה ינסו להשיג ניידת עם מערכת כריזה(זה יהיה הרבה יותר עדיף מאשר לצעוק מהניידת), אל תדאגו אנחנו עושים גם דברים רציינים מדי פעם. הצוות שהיה לפנינו תפס כמה קילוגרמים של מריחונה ברכב, למרות שברגע זה קשה לי להחליט אם זה מעשה טוב או רע. לדעת שאחד הגורמים ליובש זה אנחנו מבאס טיפה.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"> לא קיבלתי עדין אף הזמנה להתאשפז באף סוכה לעומת שנה שעברה, בשנה שעברה היה קטע שהייתי צריך להחליט לאן אני מגיע ולאן לא, השנה ביינתים אפילו לא אחת, משאומר שהתרחקתי עוד יותר מאנשים, אפילו לא שמתי לב אבל זה לא מפריע לי, סה''כ הרווחתי עוד זמן לאדם שבאמת הכי חשוב לי-אני.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;">צריך להיות קצת יותר אגוייסטים בחיים ובכל זאת אני נשבר מכל דמעה של אדם קרוב...אני אדם ממש טוב יש אנשים עם הרבה מזל בעולם שמצאו אותי והפכו לחברים שלי.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;">ואם כבר פוסט לא משהו אז לפחות שיהיה שיר טוב.</span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"><object height="344" style="background-image: url(http://i3.ytimg.com/vi/6NUxMgzHdic/hqdefault.jpg);" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/6NUxMgzHdic?fs=1&hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/6NUxMgzHdic?fs=1&hl=en_US" width="425" height="344" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"><br /></span></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: 'Lucida Grande', sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 17px;"><br /></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1391129664951579330?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-9089564915422880972010-09-18T18:44:00.000+02:002010-12-25T20:58:49.820+02:00כל החיים זה חזל''ש אחד גדול.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">היה לי שבוע לא קל, ולא אין לזה קשר ליום כיפור. אני לא אדם דתי ומהסיבה הזאת אני לא צם, האמת שגם אני לא אדם מאמין נראה שהפעם האחרונה שביקשתי משהו מאלהים היה בגיל 14 כשאיחרתי לשיעור מתמטיקה, אם מדברים על לשאת את שם אלהים לשווא נראה לי שזאת הדוגמה הכי טובה שאני יכול לתת. המורה לא סבלה אותי ואני לא סבלתי אותה אבל למרות המצב כל בוקר הייתי אומר לה בוקר טוב, ובלב איחלתי שהקומקום שהיא כל כך אוהבת בחדר שלה יתקלקל.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אני נזכר במשפט שאומר שככל שאנחנו גדלים הבעיות שלנו גדלות גם כן, אם באותו בוקר בגיל 14 הבעיה הכי רצינית שלי הייתה איחור לשיעור מתמטיקה, בגיל 18 זה דברים שונים לגמרה, וחוץ מזה אם אני מאחר לשיעור מתמטיקה?...למי אכפת!</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;"><br /></span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">"איליה, מאתה רוצה!?"</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">...אני רוצה אותך.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">כל פעם שאני אומר לה את זה, אני מבין עד כמה קשה לה לשמוע את זה, עד כמה שזה לא נעים.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">מענין איך היא מצליחה להתמודד עם זה שיש לה חבר ויש לה ידיד או משאני לא אהיה בשבילה כי זה די שאלה בעייתי, שפשוט אוהב אותה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אז השגתי את המספר שלה התקשרתי בערב כשיצאתי והחלטתי סתם ללכת רחוק פשוט ללכת בזמן שאני מדבר איתה, אני לא זוכר כמה זמן זה נמשך עד שהפלאפון שלי החליט להתאבד באמצע השיחה. שעה דיברתי איתה אולי אפילו יותר, פלאפון ששרד נפילות, מים וכמעט כל דבר שיכול להוביל למוות של כל מכשיר חשמלי שקיים בעולם הזה מת באמצע שיחה דיכאונית איתה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">פתאום המשפט "היא בחורה הורסת" מקבל משמעות שונה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">השיחה הייתה בערב ההליכה הייתה ארוכה ואז קלטתי עד כמה תיהיה ארוכה ההליכה חזרה הביתה שהדבר היחיד שיש לי זה רק המחשבות, ופלאפון בכיס שהחליט להפסיק לעבוד.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">חזרתי הביתה וכבר חשבתי לעצמי מה יהיה מחר אם אראה אותה בתיכון, הגיעה ההפסקה היא היא התיישבה מולי מעבירים משפטים וכמה חיוכים ובין לבין כמה הבעות רציניות אחד על השני.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">היה לה משהו להגיד לי, שנייה לפני שהפלאפון נדפק, והיה לה גם משהו להגיד לי באותה הפסקה אבל העדפנו לא להזכיר את זה ולא להעלות.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">מקווה שתשכח מהחלק בו שאלתי איפה החבר שלה גר בשביל לשבור לו את הרגלים, המשפט הזה זוכה למקום הראשון בתחרות המשפטים הדבילים ביותר שאמרתי השבוע.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">ואחרי ההפסקה הבנתי שסה''כ זה חזל''ש אחד גדול.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">לא משנה מה תמיד חוזרים לשגרה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;"><br /></span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">לפחות התחדשתי בפלאפון.</span></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-908956491542288097?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-89630897803061282312010-09-08T02:10:00.000+03:002010-12-25T20:58:49.820+02:00מנהיג אחרי היומהולדת.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שליטה וכוח, זה שני הדברים שמושכים אותי מאד חזק בחיים, אבל אנשים שבטוחים שזה מה שעושה אדם למנהיג הם כנראה אותם האנשים שבטוחים שקולה זירו יותר טובה מהקולה הרגילה.</span><br /><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה הבדל עצום, ענק!, מנהיג הוא אדם שמסוגל לקבל את תמיכת הרוב וכמו כן להגיע להסכם בין כולם ושדעותיו יהיו מתאמים לשאר וזה מבלי שהוא יהיה בדרגה יותר גבוהה מהשאר.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האם אני מנהיג?...</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא, אני גם לא רואה את התוכנות האלו בי, אבל הייתי רוצה לזכות בהן.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עדין זוכר את ההכרזות של כל מפלגה בבחירות האחרונות לכנסת בשורות שגינו את המנהגים של שאר המפלגות כאנשים שאינם מנהגים, והאמת ההכרזות האלו היו נכונות. אף אחד מאותם אנשים לא מסוגלים להיות מנהגים, הבחירות התבססו על כך שהייתה צריך לבחור את הגרוע פחות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האמת שהמנהיג היחיד שבאמת בולט ואני מעריך זה הרמטכ''ל הנוכחי גבי אשכנזי, כל פעם שאני שאני רואה תמונות בחדשות בזמן הביקורים שלו בשטח או באימונים השונים כמעט תמיד הוא לבוש מדי ב' וכמו כן נושא נשק ארוך קנה מסוג אמ 4, הוא מביא דוגמא אישית פשוט מצויינת מרגשים שהוא בשטח ורואים שהוא מתייחס לעצמו כאחד הלוחמים וכי האחראי לשאר.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא אהיה רמטכ''ל אבל אני רוצה להראות את הנוכחות הזאת להרגיש את האחראיות הזאת ולהעביר לאנשים אחרים את אותה ההרגשה שעוברת בי כשאני רואה את אשכנזי במדי ב' כאחד הלוחמים, זה מנהיג. </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא סוד שאני רוצה לצאת לקצונה בצבא אני מקווה שמשם אני אזכה בתוכנות המנהיגות, אני רואה שגם המשמר עזר לא קצת לאחרונה אני מרגיש יותר בולט בשטח מבחינה חברתית, ובעיקר ביטחון עצמי כשאני נמצא בסביבה לא מוכרת. דברים מבחינה הזאת מתחילים להשתפר ואולי זה גם הגיל.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לאחרונה אני יוצא לגל חדש, לגישות חדשות לרעיונות חדשים, וקבל החלטות שונות ומסקנות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מתחרט על מעשה שעשית אתמול, אבל זה קרה רק מתוך המצב שהכנסתי רגש לענין. כי אכפת לי מאותה הבחורה אבל אם היא נמנעת מלדבר איתי ושולחת רמזים לכיווני שהגיע הזמן שנלך כל אחד לדרכו אני לא מסוגל לסבול את הצביעות שהיא באה ומתחילה להגיד לי מזל טוב.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני שונא צביעות, וזה בין הדברים שמוצאים אותי מדעתי לחלוטין.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם כבר אני מזכיר את היומהולדת היה לא רע, היה יכול להיות יותר טוב. אבל באמת שדווקא הופתעתי לטובה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קיבלתי סטאנד נחמד לגיטרה מאחי...אהבתי את הסטאנד והוא היה לא זול בכלל(עשוי בצורה איכותי ומחומרים איכותים) כך שלא ממש נעים לי מזה שהוא קנה משהו יקר כשהוא עצמו מרוויח 400 שקל בחודש(צבא).</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חצי מהיום הייתי טיפה מבואס, אני צוחק מזה כרגע אבל זה צחוק מריר, אני מוכן לעשות כמעט הכל בשבילה אבל היא אפילו לא זוכרת או יודעת מתי יש לי יומהולדת והאמת שגם לא זכיתי לשמוע ממנה מזל טוב.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והיא כנראה בכלל לא הייתה היום בתיכון, לא ראיתי אותה כלל. וגם לא הבאתי לה לקרוא את הברכה שלה מלפני שנתיים כפי שתכננתי לעשות. היא לא נפתרה מזה עדין אחרי החג אני מקווה כבר לתת לה לקרוא את זה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ושוב אני לא יודע למה אני עושה את זה בכלל.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני חייב לוותר למצוא את הכוח לזה ופשוט להגיד לעצמי די.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בין הברכות והאיחולים שקיבלתי היה "די ותר גיל חדש, בחורה חדשה"</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש בזה משהו...</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ונסיים עם שיר של אדם למברט...סתם כי בא לי וזה אחלה שיר.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div><div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><object height="295" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/htuNfosB-ic?fs=1&hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/htuNfosB-ic?fs=1&hl=en_US" width="480" height="295" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8963089780306128231?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-78910746539624656082010-09-06T23:04:00.000+03:002010-12-25T20:58:49.821+02:0018 עכשיו.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">7.9.92--->7.9.10<br />שמונה עשרה שנים עברו מאז שנולדתי.<br />ואני שונא את היומהולדת שלי, אני שונא את זה. כל החרדות מתעצמות ביום הזה, אני נזכר בכל הכישלונות ובכל החלטות הגרועות שלקחתי בחיים שלי ובכל המצבים המבכים שהייתי בהם ובעיקר עושה חשבון נפש לעצמי.<br />ואומרים שאני אופטמי הא?<br />בין האופטמיות וביני יש גבול של כמה עשרות קילומטרים, וגם אם אני מתנהג באופטמיות אני מזייף את זה בערך כפי שאני נוטה לזייף את החיוך ביום הזה. אני לא זוכר את הרגע בו התחלתי לשנוא את היומהולדת אני לא זוכר את הגיל בו הכל התחיל.<br />משום מה אני זוכר דווקא די טוב את יומהולדת העשרה שלי, אז אני בטוח הייתי די מאושר.<br />אז מה החיים התחילו להדרדר אחרי גיל עשר? האמת שכל שנה נראה שאני אוסף יותר ויותר החלטות גרועות והרבה פחות החלטות טובות, אבל על מה אני בכלל מדבר? אנשים נוטים לזכור יותר את הרע מאשר את הטוב אז בטח היו רגעים של אושר...<br />לא שממש זכורים לי כאלו משנת 2010 אלהים זאת הייתה(והיא עדין ממשיכה) השנה הכי גרועה שחוויתי אי פעם...כבר כתבתי כאן לפני שבוע בערך לגבי 2010 ואם בא לכם תוכלו לחזור אחורה ולקרוא.<br />אוו והנה נזכרתי ברגע של אושר, אני חייב להבין למה זה תמיד חייב להיות קשור לבחורה, הרגע שבו אמרתי למיוחדת מה אני מרגיש...אבל רק שנייה זה קרה בשנת 2009 בדיוק יום לפני הראשון לינאור 2010....(כרגע לא מפסיק לצחוק בחדר).<br />כן אבל נגיד וזה היה 2010 זאת הייתה החלטה טובה לפחות זה משאני חושב, הבטחתי לעצמי שאני לא אתחרט על זה ואני לא מתחרט, זה היה אמור לקרות וזה קרה.<br />אבל גם לפני היומהולדת שלי הייתי צריך לדפוק משהו, גרמתי לידידה לבכות, גם כשאני מנסה לעשות משהו טוב זה יוצא יותר גרוע, אני אף פעם לא אבין אותה, היא אף פעם לא תבין אותי. ולפי מה שהלך היום כנראה שדרכנו נפרדו, לפחות כך זה הרגיש היום...אךך איליה מתי תלמד לתקן ולא להרוס? שמונה עשרה שנים לא לימדו אותך את זה?...<br />אגב כשאני חושב על זה אותה אחת קשורה לסביבה של המיוחדת נראה של מתפרק מה שקישר אותי אליה.<br />נראה שהחיים מסמנים לי שאני צריך לעבור הלאה, למרות שהיה לי טוב במצב ההוא אני חייב לעבור הלאה, אבל ממתי אני מקבל רמזים ומיישם אותם?<br />תמיד הייתי בקטע של ראש בקיר, מרוב כל הפעמים האלו שהלכתי עם הראש בקיר כנראה שלא ממש נשארו תאי מוח מתפקדים.<br />מחר אני הולך להראת למיוחדת את הברכה שהיא כתבה לי לפני שנתיים...מסקרן אותי לראת מה יקרה.<br />אני כל כך דפוק שגם כשאני כותב פוסט על היומהולדת שלי אני חייב להכניס אותה לכאן...חתיכת מטומטם שכמוני<br />היא המוזה שלי האמת אז קשה לא להכניס אותה בכתיבה.<br />בסופ''ש אני יוצא לסיור ערב במשמר מקווה לעלות לניידת עם אנשים מצחקים, ובתקווה שהמפקד לא יספר להם שחגגתי את היומהולדת השבוע...יש לי תחשוה שהוא יגיד את זה, היה לי מזל שדווקא נפלתי עליו ולא על מישהו אחר, אדם פשוט זהב מצחיק עוזר ובעיקר נחמד. ואין כמו הרגע בו הוא מתקשר לפלאפון ומתחיל לשחק עם שם המשפחה שלי "פייפ, פייפמ, פיפ" זה נשמע כאן דפוק אבל זה באמת מצחיק. כן הסיור אמור לעודד אותי אחרי היומהולדת.<br />לאחי הבכור יש יומהולדת ב13 לחודש! והוא מגיע לעיר...הולך להיות מעולה נצא שלושת האחים לבלות איפשהו לחגוג לאבד קצת את עצמינו ובעיקר פשוט להיות שמחים מזה שאנחנו ביחד ונהנים.<br />אגב לא נראה לי שהזכרתי את זה כאן בבלוג יש לי שני אחים שניהם גדולים ממני הבכור ב7 שנים הבינוני ב3 שנים ממני.<br />אז כן דווקא יהיה טוב. כבר מחכה לזה וגם כנראה שאני בסוכות ירד לאילת לעבוד טיפה וגם שם נמצא איך לבלות.<br />מקווה שכלום לא ישתנה והחודש הזה יהיה מעולה.<br />אני יודע שהמשפט הזה יותר מכל מתאים לך אבל הפעם גם אני רוצה להשתמש בו לעצמי "מה שקשה נעשה היום, משבילתי אפשרי נעשה מחר!"<br />וזה כל הקטע בחיים לעשות כל פעם את הבילתי אפשרי.<br />ובשיא הקיצור הוו-הא!<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7891074653962465608?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-72120440633753396922010-09-01T23:47:00.000+03:002010-12-25T20:58:49.822+02:00הראשון לספטמבר האחרון.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">נמאס, פשוט נמאס. אין לי יותר את הכוח למקום הזה שנקרא תיכון אין לי כוח לאנשים האלו האמת. ולפנים המחוייכות שלהם.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אני מסוגל להיות סבלני, אבל אני בעיקר מסוגל פשוט לא להראות את זה החוצה אבל נמאס.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אז כן אני מצחיק אותכם בשטויות שאני אומר ורובכם בטוחים שאני סטלן...</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">למדתי לצחוק גם מתוך כאב, האמת היא כשהמצב מחורבן אני שוכח מעצמי אני מתחיל להריץ בדיחה על בדיחה לא תמיד הן מצחיקות אבל אני עושה את זה מסיבה אחת: להפסיק לחשוב ברצינות.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">להפסיק לחשוב על הדבר שמפריע לי והיום זה היה הבחורה שאני לא מסוגל להוציא מהראש וכנראה שגם לא אצליח להוציא אותה משם, לא הזכרתי איך היא נראת, חלק מהסיבה זה לשמור בכל זאת על טיפת פרטיות והאיזכור החיצוני היחיד שאני זוכר שנתתי היה צבע העינים הכחול שלה, העיינים האלו שמטריפות אותי וגורמות לי להרגיש כאילו שאני נופל לתוכן.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אני פשוט אוהב את ההרגשה הזאת. היא מהממת וקשה שלא להבחין בה כשהיא מגיע למקום מסוים, היא מסובבת מבטים לכיוונה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">נראה שלא פעם קיבלתי הערות שבעיקר צינו את זה שאני "לא בליגה שלה" שהיו מודעים לי על זה היו פעמים שהייתי מתפוצץ מצחוק, למה אנשים חושבים שלא שמתי לב לזה לבד!?</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">לפני שבוע ידעתי מה הולך להתרחש היום, היה ברור לי שאני הולך לראת אותה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">חודש וכשבועיים לא דיברתי איתה,ידעתי מאני צריך לעשות, שלחתי לה הודעה בפייסבוק לפני שבוע...האיסיקיו מחוק המספר פלאפון גם כן. זה לא הלך טוב כפי שרציתי שזה יקרה, אבל זאת כבר הייתה התחלה, השבוע שלחתי לה הודעה אחרת, שאלתי מה היא עשתה בחופש, היא שאלה אותי בחזרה ועניתי, לא ספרתי לה על הלילות בלי שינה בגלל מחשבות בנוגע למה צופן העתיד, וליתר דיוק מה צופן לי איתה העתיד. זה דפוק לרצות אותה כל כך הרבה זמן, וגם אחרי אינסוף פעמים שהיא דחתה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;"><br /></span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">הגעתי למקיף עדין לא ראיתי אותה באזור נשמתי לרווחה למרות שכבר אז הייתי מוטרד מהמחשבה מה יקרה כשאני כן אראה אותה, עבר כמה זמןו שמתי לב לאחת החברות הטובות שלה, כנראה שגם היא כבר נמצאת שם. הסטתי את המבט הצידה והנה היא עמדה שם עם חיוך מהסוג שרק היא מסוגלת לעשות.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">הכל נעצר מבחינתי נהנתי מהרגע הזה, </span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: 13px;">הרבה זמן לא ראיתי אותה....</span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אני לא יודע אם היא שמה לב אלי או לא, שמרתי על מרחק ממנה למשך כמה זמן, ואז הגיע הזמן להכנס לטקס תחילת שנה שהיה גרוע יותר מתמיד ובזכות זה איפשר לי לצחוק עליו ללא הפסקה בזמן שאחרים בסביבה שלי נקרעים מצחוק, ואני בעיקר לחוץ, אנחנו בסופו של דבר נפגש הרי.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">יצאתי מהטקס הלכתי לעבר בניין השכבה הגענו לשם התחלתי לדבר עם החברות שלה, ואז שוב ראיתי אותה מתקרבת אלי הלכתי גם לכיוונה עצרנו בערך מטר אחד מהשני אמרנו שלום ואז פתאום התקרבנו יותר(גם היא וגם אני) היא נתנה נשיקת שלום, בזמן שאני אומר לה "אל תעשי את זה". אני לא בטוח שהיא שמע אותי וכנראה שלא. אני רוצה להיות איתה בקשר אני לא רוצה לחזור להיות ידיד שלה...אני לא חושב שאני מסוגל לזה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אבל להיות בקשר האם זה לא נקרא להיות ידיד?</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">כל היום ניסתי להבין מאני רוצה מעצמי!?...מה אני לעזזל רוצה ממנה!?</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">תמיד נמשכתי אליה היא נראת טוב זה נכון, אבל זאת לא הסיבה, יש משהו אחר בה שפשוט מטריף אותי בה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">היא לא צוחקת מהבדיחות שלי כמו השאר, לפעמים זה בכלל לא מצחיק אותה, היא גורמת לי לצחוק מכל בדיחה שבורה שהיא אומרת, גם אם זה מצחיק רק אותה בסביבה לא תמיד אני מראה את זה החוצה אבל אני פשוט לא מפסיק לצחוק מזה שנייה אחרי שאני מסובב את הראש שלי מהמקום אני יכול להתפוצץ מצחוק, היא בין האנשים היחדים שבאמת גורמים לי לצחוק מכל שטות שהם אומרים.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">היייתי מסוגל לעבור הלאה ממנה, הבעיה היא שלא מצאתי אף אחת שגורמת לי להרגיש את אותו הדבר, פשוט כיף לי איתה בהכי תמים וטיפשי כיף לי איתה, לדבר לצחוק סתם אפילו להעביר חיוכים.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">ואני חושב שמדי פעם היא מרגישה את הדברים האלו ויכול להיות שאני השתגעתי סופית וזה נראה לי כך שבאמת היא מרגישה משהו כשהיא נמצאת איתי. כנראה שלעולם לא אדע.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">אני פשוט מטורף עליה, ועל מה שהיא עושה לי כשאני איתה.</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;"><br /></span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;">זה היה פוסט מבלבל אבל הוא היה בעיקר בשבילי...רציתי לפרוק את זה איפשהו והנה מצאתי מקום שגם בעתיד אני אוכל לחזור אליו ולהזכר בזה....</span></span></div><div style="text-align: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: 13px;"><br /></span></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7212044063375339692?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-35609633654645477212010-08-29T00:40:00.000+03:002010-08-29T00:40:37.344+03:00צלקות ילדות.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפעמים בא לי להרגיש כעס, אותו כעס שהייתי מסוגל להרגיש לפני ארבע שנים, אותו כעס שגרר אותי למריבות מטומטמות בגלל מילה לא במקום. להרגיש עוד פעם אחת את הדם הנוטף מתוך האף ונוחת על האספלט של הרחוב.<br />לחייך, מתוך הידיעה שהאדם השני נמצא במצב גרוע יותר ממך, אפילו שהשפה שלך פתוחה ודם ממלא את פיך.<br />הייתי אלים בתור ילד, לאן זה נעלם?<br />מדי פעם כשאני מתלבש או גורב גרביים אני מתבונן על אותה המזכרת היחידה שנשארה לי מאותה התקופה.<br />אני לא זוכר בן כמה הייתי, אבל אני זוכר בפירוט את הרגע בו "הרווחתי" את המזכרת, נפלתי, אחת הנפילות הפחות נעימות שחוית בחיי, כנראה בעיקר בגלל שנפלתי אל תוך גדר תיל, רק הרגלים היו בתוכה הרגשתי את חלקי הברזל שנכנסו לתוך הרגל ושריטות שהיו ממוקמות על כל חלקי הרגל, נראה היה שלא נותר רווח של ס''מ שלא היה שרוט.<br />והאמת היא שבכלל לא רצתי אלה ברחתי מהמקום בדיוק אחרי שניפצתי חלון.<br />אני לא אשכח את הדרך הביתה, כאב לי כל כך חזק לא האמנתי שאני עומד בזה, אדום הכל היה אדום כשהסתכלתי למטה לעבר הרגלים. הייתי על סף דמעות, בדרך הביתה הבטחתי לעצמי שלא אעשה את זה יותר, זה היה בין השקרים הראשונים שספרתי לעצמי, אבל הייתי סה''כ ילד מאפשר לעשות?<br />הרבה מחברים שלי שאני בקשר איתם כיום הם אלו שלא הכירו אותי מהיסודי ואם כן היו מכירים כנראה שלא היו מדברים איתי, התעללתי בחלשים סתם בשביל לצחוק, פשוט חרא אדם, אולי מה שמחפה על העבר שלי זה שבאותו זמן הייתי רק ילד.<br />אבל אני לא רואה את זה בתור תרוץ, בשנים האחרונות אני מנסה לעזור לאנשים לא משנה מהם. אז כן כנראה שלרבים מאלו שמכירים אותי בשנים האחרונות זה יראה כבילתי אפשרי שהייתי כזה בעבר.<br />אומרים שאני מגן על כולם, כמישהו אומר משהו שלילי על האדם וגם אם הוא לא קרוב אלי אני אגן עליו מפני הדברים שנאמרים לגביו, אני דואג לכולם ומנסה לעזור לכולם. להצחיק ולעודד ברגעים שצריך.<br />וכן אני רואה את עצמי כאדם טוב, ואני שמח שבחרתי להיות כזה, נראה שאין הרבה אנשים טובים בעולם שמשמעים את קולם ובאמת מנסים לעזור ולא עומדים מהצד ומרחמים על אותו אחד שנמצא במצב הקשה. זה לא קרה ישר, לפני זה השגתי חוש הומור, למדתי לחייך, והתחלתי גם ללמוד על אנשים. וזאת הדרך שלי לחפות על הדברים הרעים שעשיתי בעבר.<br />אבל מדי פעם אני מתגעגע לכעס הזה שגרם לי לעשות את אותם הדברים, אנשים לא היו מסתבכים איתי, לא היה אכפת לי מהשאר לא הרגשתי שאני זקוק למישהו או למשהו.<br />הייתי רע ואני מתגעגע להרגשה הזאת של כוח, אבל אני מעדיף הרבה יותר להיות משאני כיום.<br />נ.ב.-הצלקות ברגלים גם הן נעלמות עם השנים.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3560963365464547721?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-43397321705681121752010-08-23T23:30:00.001+03:002010-08-23T23:30:33.703+03:00שלום כיתה א'.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"שנה אחרונה וזה מאחורי" זאת המחשבה שעולה לי בזמן האחרון בחופש, שבקרוב נגמר ואיתו מתקרבת השנה האחרונה שלי בתיכון, יב' מי היה מאמין?, בכל טקס תחילת שנה כיתות יב' היו תמיד אומרים שהם בסה''כ עדין ילדים, תמיד הסתכלתי עליהם בחוסר הבנה, הם תמיד נראו בוגרים ורציינים אז על מהם דיברו כל הזמן?...</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לאחרונה התחלתי להבין את המשמעות של המשפט.</span><br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://www.mkm-haifa.co.il/schools/chernih/2005/classes/class_a/kotar.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" src="http://www.mkm-haifa.co.il/schools/chernih/2005/classes/class_a/kotar.jpg" width="200" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Times, 'Times New Roman', serif;">זה היה מזמן?</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Times, 'Times New Roman', serif;"><br /></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנה אחרונה בתיכון, שנה אחרונה שאוכל לעשות בה שטויות לפני שאגיע לצבא ואצטרך להוכיח את עצמי בשביל להגיע לקצונה, נכנסתי מאד חזק לענין, אני לא רואה את החיים שלי בתוך הצבא כמקצוע לעתיד אבל סה''כ גם כך עדין לא החלטתי מה אשעה עם עצמי בחיים אז אין לי לאן למהר.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומה לגבי הפוטנציאל שאנשים מוצאים בי?, אותו פוטנציאל שרבים מגדרים כ"לא ממומש", כולם רואים אותו טמון בתוכי ורק נראה שאני לפעמים מוצא אותו ולאחר מכן הוא שוב נעלם, ומה עם כל זה אשליה?...אין פוטנציאל ובעצם אף פעם לא היה.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> </div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנת 2010 תזכר ככל הנראה כאחת השנים הגרועות ביותר שהיו לי בחיים, כל כך הרבה דברים התרחשו ובעיקר לא לטובה נראה שהכל התעקם, היחסים שלי עם חברים שונים, המצב הנפשי שלי-חגגתי שבועים על תרופה כנגד דיכאון, טיקים בעין זה דבר מעצבן. והיו עוד מספר דברים גרועים בשנה הזאת שלמרות הכל בימים הראשונים היה נראה שהתחילה טוב.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נשארו שלושה חודשים עד ל2011 וזה אומר תיקון נזקים במימדים ענקים לפחות שנוכל לסגור את השנה עם חיוך.</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4339732170568112175?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-67935488774910996972010-08-22T04:47:00.000+03:002010-08-22T04:47:05.849+03:00walking and thinking<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החלטתי להתחיל בשיר, מקווה שזה בסדר מצידכם.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><object height="295" style="background-image: url(http://i3.ytimg.com/vi/fk1Q9y6VVy0/hqdefault.jpg);" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/fk1Q9y6VVy0?fs=1&hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/fk1Q9y6VVy0?fs=1&hl=en_US" width="480" height="295" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></span> </div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את הלהקה אני מכיר מזמן וגם את השיר, אבל את הקליפ יצא לי לראת רק לפני שבועים בערך.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הקליפ הזה משלב שני דברים שאני אוהב במיוחד והם לנסוע בדרך ולהאזין למוסיקה...</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשאנשים מתבאסים מזה שיש נסיעה ארוכה אני דווקא מעלה חיוך מוציא את האוזניות מחבר לפלאפון ונופל לתוך עולם משלי ומביט החוצה מהחלון.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מדי פעם אחרי יום קשה אני מעדיף לקחת את האוטובוס הארוך הביתה רק בשביל שיהיה יותר זמן לשמוע זה מרגיע ובעיקר מסדר את הראש, ואם אני בכלל משתגע אז אני הולך ברגל עד לבית וזה לא כל כך משנה כמה זמן אקח לי להגיע כל עוד זה בעיר המיקום לא מהווה בעיה.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שמיעת מוסיקה בזמן הליכה או נסיעה זה תמיד זמן טוב לעבד כמה דברים להחליט החלטות או להתפוצץ מצחוק בגלל רעיון מעוות כלשהו שהעלתי, יש יותר מדי רעיונות מהסוג הזה...</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ודווקא עכשיו....אני צריך יותר מהכל את הזמן הזה יש כל כך הרבה החלטות לקחת לפני שאני מוצא את עצמי ביב' ובשנה האחרונה בתיכון. ובכלל מי היה מאמין שאגיע ליב' וכל כך מהר הזמן פשוט טס.</span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px;">"מה שהיה ביני לבינו זה ביננו "=אם את קוראת את זה רק שתדעי לך, אין לי פשוט פאקינג מושג מה לעשות איתך חודש עבר מאז הסמס ש"העולם שלי זה לא העולם שלך" אני מקווה שאת מבינה שזאת הייתה הודעה דבילית וזהו...ברכותי על השגת שפיות זמנית כי אצלך היא תמיד זמנית.</span></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6793548877491099697?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-69693998619327788532010-08-17T00:05:00.000+03:002010-12-25T20:58:49.823+02:00לפחות זה לא שנת תרפ''ט.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בין לנגן על הגיטרה, לכתוב שטויות בטוויטר ופייסבוק וכמובן לצחוק על כל מה שזז ואומר דברים מפגרים, כמו שני הגאונים כאן...<br /><div style="text-align: center;"><object height="344" style="background-image: url(http://i1.ytimg.com/vi/4L7bSLYC_hY/hqdefault.jpg);" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/4L7bSLYC_hY?fs=1&hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/4L7bSLYC_hY?fs=1&hl=en_US" width="425" height="344" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></div><blockquote style="text-align: center;">עידו אם רק הייתה שואל אותם שאלות על ביתר הם היו יוצאים מליונרים מתוך המונית.</blockquote>אני מוצא זמן למחשבות עמוקות על החיים ולצערי אותם המחשבות באות על חשבון השינה שלי, פשוט נותן להם לרחף למקום אחר. בין השעות 2 עד 4 בלילה ניתן למצוא אותי שוכב על המיטה עם האוזניות מסתכל לעבר הקיר ממול או מביט במאוורר התקרה המסתובב, ובכל נשיפה מתבאס עוד יותר. שום דבר בחיים שלי לא מוחלט, אני בונה על שירות צבאי בנ''מ אני בונה אפילו על קצונה אבל מי אמר שאני בכלל אגיע לשם?...אה כן בדיוק אף אחד, זה רק משהו שהחלטתי שאני רוצה לעשות אבל לא חובה שזה יקרה. אני מופתע שעדין לא פיתחתי נטיות אובדניות, כנראה שלמרות הכל אני לא עד כדי כך מפגר כפי שאני נוטה לחשוב, ויש כמה דברים שלמדתי מערסים, אם החיים גורמים לך לסבל תגרום להם לסבול גם כן-אני לא מבין איך אנשים מסוגלים אחרי משפט כזה לטעון שערסים מפגרים, או שזה השניים שנמצאים בסירטון למעלה שגרמו לתדמית הרעה?<br /><br />אבל דברים היו יכולים להיות הרבה יותר גרועים למשל תחשובו אם הינו עכשיו במוארעות תרפ''ט?<br />החלטתי להחכים אותכם ולתת כאן לינק לוויקפדיה- <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%22%D7%98">"מאורעות תרפ''ט"</a><br />הספר שייטת 13 נקרא על שם...?<br />אני רק בודק אותכם.<br /><br />שבוע שעבר חבר הצליח להוציא אותי באמצע הלילה לעשן נרגילה, אחרי יותר מחצי שנה שלא עשנתי נרגילה וכמה חודשים בלי סיגריה אחת, זה התבקש. הסיבה הייתה בעיקר פריקת עצבים בנוגע לידידה שהוא מאוהב בה והם אפילו היו בקטע כלשהו ושנייה אחרי זה היא הלכה למישהו אחר. השתלשלות האירועים גרמה לניתוק הקשר שלו איתה...לפחות באותו יום כשדברתי איתו הוא עדין לא יצר איתה קשר, התחלנו לדבר וזה הזכיר לי את הפעמים הראשונות שניסתי לנתק את הקשר עם המיוחדת, כמובן, הוא אמר לי שזה קרה לפני שבועיים ונזכרתי בפעם הראשונה שהייתי בטוח ששבוע לא דברתי איתה ולאחר מכן גילתי שהיה מדובר בימיים ספורים בלבד(שלושה או ארבעה), לאחר שספרתי לו על כך הוא עשה ספירה חדשה וגילה שאפילו לא עבר שבוע מאז...מענין למה זה תמיד נראה הרבה זמן. בהמשך הערב בעיקר צחקנו, התעצבנו וקיללנו את המין הנשי, מה לעשות אנחנו גברים.<br /><br />פחות מחודש נשאר לי ליומהולדת ה18, נראה לי שאני אמור להרגיש גדול, אבל אני מרגיש עדין כמו ילד בן 16 שעדין עושה שטויות ושעדין לא לוקח את החיים שלו יותר מדי ברצינות, חוץ מזה לקחת חיים ברצינות גורם למחלות סופניות, נשבע לכם.<br />ולמרות שאני עושה משמרות במשמר האזרחי ומבין את האחראיות שאני לוקח עלי, במיוחד מתי שאני זה שנושא תמיד את הנשק, לאט לאט זה מטפטף לך למוח שמצפים ממך שתגן שתשמור, ולא מדובר רק באנשים שנמצאים איתך בניידת אלה גם אנשים שהתקשרו למשטרה וביקשו עזרה, אז כן זה חתיכת אחראיות, וקבלת אחראיות זה אחד הדברים שמשכו אותי להתנדב, אבל אני עדין ילד בן 17 שבקרוב הופך להיות לילד בן 18...מה שבטוח לא משנה בן כמה אהיה החיוך תמיד ישאר איתי. בשונה משנה שעברה החלטתי דווקא כן לחגוג את היומהולדת ועדין לא החלטתי איך בדיוק, אבל יש לי עוד קצת זמן לחשוב על זה ולכן בינתיים אשים את זה בצד.<br />השיחות לגבי היומהולדת הובילו אותי לברכות הישנות שקיבלתי ובעיקר לברכה מאד מסויימת שקשה להאמין שעברו שנתיים מאז שקיבלתי אותה, בצבע כחול היא כולה כתובה שמזכיר לי את העיניים שלה, "אתה ידיד טוב שלי, אין לי מושג איך הייתי מסתדרת בלעדיך" מצחיק לקרוא את השורות האלו, היא כבר חודש וקצת מסתדרת בלעדי, ואיך אני יודע?<br />כי מאז הפעם האחרונה לא היה צלצול, הודעה או כל דבר אחר ממנה, ואולי זה בגלל שפעם אחרונה שדיברנו, בקול חנוק אמרתי לה שאני לא רוצה לשמוע ממנה יותר ושכדאי שנתרחק אולי זה מה שגורם לה לא ליצור איתי קשר, אבל אני אדם מציאותי ואני בטוח שהיא פשוט לא זקוקה לי...היא גם אף פעם לא ממש הייתה זקוקה, היא יותר מדי בקטע עצמאי.<br />אז מה שחששתי ממנו קרה איבדתי ידידה כי רציתי יותר, אבל לפחות אני לא הצבוע שעדין אוהב אותה ואומר שהוא רק ידיד. ולמדתי כבר מזמן שאני פטתי אבל כנראה שהעולם לא יכול לחיות בלי אנשים כמוני.<br />ולא משנה אם אני מדבר איתה או לא זה עדין כואב אולי פחות, זה ישאר כפצע מדמם, למדתי את הלקח אני לא אוכל לאהוב משהי אחרת כפי שאני אוהב אותה, הרי יא אפשר להמשיך לאוהב כל כך חזק אם זה רק מצד אחד מגיע.<br />ומסים את הפוסט הזה בשיר שמתאים לסיום... ועם חיוך שברירי...כי הינו יכולים להיות בשנת תרפ''ט =)<br /><object height="344" style="background-image: url(http://i3.ytimg.com/vi/j3oKRDPIxkQ/hqdefault.jpg);" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/j3oKRDPIxkQ?fs=1&hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/j3oKRDPIxkQ?fs=1&hl=en_US" width="425" height="344" allowscriptaccess="never" allowfullscreen="true" wmode="transparent" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object><br /><div><br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6969399861932778853?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-62171461816446744882010-08-04T01:01:00.000+03:002010-08-04T01:01:57.065+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">היום לפני שנה הדברים היו אחרת, את הלילה ההוא אני אזכור להרבה מאד זמן.<div>כנראה שהכל בגלל הקטע שכתבתי, שכבתי על הספה בסלון ניסתי להרדם ולא הצלחתי.</div><div>הוצאתי את הפלאפון ופשוט החלטתי להקליד עליו משהו בכזאת פשטות כאילו שידעתי מה אני רוצה לכתוב כאילו שתמיד זה היה לי בראש ובאותו הרגע הוצאתי את זה מתוך הזיכרון, זה אחד הקטעים שאולי הכי קל היה לי לכתוב, לא מחקתי דבר לא עשיתי עריכה לא הייתי צריך לחשוב מהיא המילה הבאה שאכתוב אלה פשוט הקלדתי בפלאפון. זה היה קשה בעיקר כי הפלאפון לא בעל מקלדת מלאה ובשביל להגיע לאות מסויימת הייתי צריך ללחוץ פעם אחר פעם על אותו לחצן זה לקח לי יחסית הרבה זמן אבל בסופו יצא הקטע היפה הבאה.</div><div>אגב הקטע נשמר לי בפלאפון ורק לא מזמן נזכרתי בזה שהוא שמור אצלי.</div><div><br /></div><div>"הוא נשאר עומד בזמן שמתבונן בה עוברת מחדר לחדר ואוספת את חפציה כעסו נראה על פניו וכך גם התדהמה שבה הוא נמצא הרי בצעקות ובתנועות ידיים מהירות לכיוון הדלת אמר שאינו רוצה יותר לראות אותה ועכשיו כעבור חמש דקות מאז מתבונן כאילו לא מביןמה קרה והנה היא כבר אספה את כל חפציה עם דמעות בעינייה עומדת מול דלת היציאה ופונה אליו אני אוהבת אותך היא אומרת הוא מוריד את מבטו לרצפה ומתישב על הכורסא מרים את מבטו לעברה שניה לפני שהיא יצאה אבל לא אמר מילה והנה היא הלכה הוא יושב על הספה עדין מביט לעבר הדלת הדוממת באווירנשאר ריח הבושם שלה שהוא כל כך אוהב הוא נאחז עם ידיו בראשו ושואל מה הוא עשה הרי הוא עדין אוהב אותה."</div><div>דבר אחד בטוח זה נראה הרבה יותר ארוך בפלאפון מאשר במחשב.</div><div>הרי הוא עדין אוהב אותה לא כך?</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6217146181644674488?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-78002271124232484202010-07-25T14:19:00.000+03:002010-07-25T14:19:13.341+03:00חוק זה חוק.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">"מה איתך?"<div>לא כלום מזמן לא כתבתי בבלוג פשוט...</div><div>"אז כתוב!"</div><div>אם אני אכתוב אז זה יהיה רק עליה כמו תמיד.</div><div>"אז כתוב על משהו אחר, אתה יודע משהו מצחיק תכתוב סאטירה כמו שהייתה כותב פעם. זה היה לא רע בכלל"</div><div>מה בדיוק לכתוב?</div><div>"לא יודע כתוב משהו מצחיק כזה כמו שהייתה כותב פעם"</div><div>בא לך לכתוב במקומי?</div><div><br /></div><div>אני לא חושב שזה זמן לכתוב סאטירה, כל הדברים הנוראים שקורים בארץ זה פשוט לא מתאים, כל המראות הקשים שראינו השבוע כמו הביקני שנפל למיכל אמדורסקי זה היה מחזה קשה, בתור מישהו שזה לא עניין אותו בגרוש ואני סתם שואל לפחות אצלה זה היה מגולח?, כולנו זוכרים עדין את הפעם האחרונה שדבר כזה קרה בשידור חי בטלוויזיה לעדי נוימן שפשוט לא לבשה כלום למטה, ויצא לה רק טוב מזה היא עשתה קמפיין שלם לדלטא.</div><div>אז מיכל היקרה אם יתמזל מזלך אולי תעשי קמפיין ללבני נשים מזדקנות לפחות מה שבטוח זה שהקמפיין יקבל יותר רייטינג מערוץ 24...</div><div><br /></div><div>כולנו הזדעזנו מרצח שלושת הילדים בנתניה, אבל שמשהו כזה יתרחש היה צפוי מראש, האב הרוצח הוא חולה נפש, בעבר גם איים על אישתו. אבל זה לא הכל הוא גר בנתניה כאילו אני בטוח שזה הקש ששבר את גב הגמל, אתם יודעים מזה לגור בנתניה?</div><div>ולא נדבר על השכנה ששמע את צעקות הילדים אבל לא התקשרה למשטרה כי היה מדובר ביום שבת והיא שומרת שבת, אפשר להבין אותה היא אישה מבוגרת בלי אפשרות לצפייה בטלוויזיה בלי שימוש במחשב(אם יש לה בכלל), זה פשוט היה האקשן היחד שיכלה לקבל ביום שבת.</div><div>האמת שקשה לי לצחוק על זה כי אנשים מהסגנון שלה גורמים לי בעיקר רצון עז לקחת סכין ולדקור מישהו!(אבל ביום שבת) מוזר לי שדווקא נראה שהאנשים הדתים הם היחדים שלא שמעו על דבר כזה שנקרא פיקוח נפש, פיקוח נפש דוחה הכל כולל שבת, ובעיקר רומז לך להרים ת'תחת המטומטם שלך ולהתקשר למשטרה, כזכור לי משיעורי התנ''ך ומלימודי בגן דתי זה שהצלת חיי אדם הוא עדין נחשב לאחד הערכים הכי חשובים ביהדות.</div><div>עכשיו אתם מבנים מזה לגור בנתניה עם שכנים מטומטמים כאלו?</div><div><br /></div><div>חייל סיירת מטכ''ל החליט לברוח באמצע תרגיל ניווט, כל המדינה דאגה, חצי מחיל האוויר היה על הרגלים כל היחידות המיוחדות עשו חיפושים כל היום וגם כל הלילה, האירוע הסתיים בזה שהחיל הגיע לביתו, בדבר אחד אני בטוח הוא קיבל 100 בנייווטים. הצבא השתמש בכל הטכנולוגית שיש לרשותו בשביל למצוא חייל אחד כולל עשרות מתנדבים ואנשי משטרה ולבסוף הוא הגיעה הביתה לבדו וככל הנראה לא היה בכלל מודע לחיפושים אחריו.</div><div>אחרי כל האירוע הבנתי דבר אחד אין טעם לתלות מודעות חיפוש אם אבד לך הכלב מהסיכוי שמישהו ימצא אם הצבא וחצי מהמדינה מחפשים אחרי חייל אחד ולא מוצאים.</div><div><br /></div><div>בשבוע שעבר גם התקבל חוק "יובש" והזכיר לנו שמובחרי העם מסוגלים לעשות דאחקות לא פחות מאנשי התוכנית "מועדון לילה" החוק אומר שיהיה איסור על מכירת אלכהל החל מהשעה 11 בלילה האיסור יהיה על פיצוציות ותחנות דלק.</div><div>כיום כפי שידעו יש המון פיצוציות שמוכרות לילדים בני 12 אז מענין אם הם יפסיקו למכור אלכהל לילדים בני 12 ב11 בלילה כי אתם יודעים חוק זה חוק.</div><div><br /></div><div>ובנימה אופטמית זאת תיהיו אנשים טובים ואם אתם גרים בנתניה תנסו לא לרצוח ילדים.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7800227112423248420?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-12211118601877151042010-07-13T22:10:00.000+03:002010-12-25T20:58:49.824+02:00הוראות הפעלה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><blockquote>"אתה מקסים וחכם, יש לי יכולת לאהוב מספר אנשים אין לך מקום בעולם שלי, אל תנסה ליצור איתי קשר מכל סוג שהוא ואם אכפת לך ממני אל תענה על ההודעה."</blockquote><br /><div><div>קיבלתי את ההודעות הזאת לפלאפון לא מזמן, ליתר דיוק אתמול.</div><div>השולחת של ההודעה היא ידידה שבמהלך השנה שפרתי את הקשר איתה, ומדי פעם הייתה מזכירה כמה שינתי בשבילה.</div></div><div>ההודעה נשלחה כמה דקות אחרי שיחה שלי איתה במהלך השיחה צחקנו ובסופו של דבר אמרתי שנדבר כבר, עדין עם הצחוק היא אמרה לי שכן ואמרנו אחד לשני "בי" ונתקנו.</div><div>אחרי קריאת ההודעה הפנתי את הראש מצג הפלאפון ופלטתי "מה!?" לעבר החדר, ממנה זה די צפוי לקבל הודעה בסגנון הזה...היא מוזרה ותמיד תשאר כזאת, אבל עדין באמת? עד כדי כך?.</div><div>לא החזרתי לה הודעה או צלצול כי כן אכפת לי ממנה, למרות שלה לא אכפת כלל.</div><div>אנוכיות זה הדבר היחד שנוטף מההודעה הזאת לכל עבר, אם כן היה אכפת לה היא לא הייתה משתמשת בצירופים כמו "אין לך מקום בעולם שלי" האמת שאם לא הייתי מכירה אותה הייתי מפרש את זה כניסיון להגיד שהיא יותר טובה ממני, ואולי זה מה שהיא באמת אומרת כאן אבל אני מעדיף לא לחשוב כך, כי זה לא מתאים לה, ואולי כן?</div><div>אפשר לנתח את ההודעה הזאת בכל כך הרבה דרכים וכולן פונות לאותו מקום.</div><div>אם אכפת לי ממך?, כן, ולך?</div><div><br /></div><div>אבל זה לא מסתים כאן לאחרונה פשוט המצב גרוע אצלי בכל מה שקשור למין הנשי, ככל שעובר יותר זמן אני רואה שקשה לי יותר ויותר להסתדר עם ידידות שנמצאות איתי הרבה זמן, הרבה לאחרונה אמרו לי שאני צריך לשכוח מהמושג הזה כי זה לא באמת מתקים, ואולי הם צודקים, אולי באמת אי אפשר להיות רק ידיד...</div><div>ואם כבר אני מדבר על המין הנשי, אז הייתה לי שיחה עם המיוחדת במהלכה פלטתי משהו מתוך עצבים שהיה כל כך לא נכון לגביה והיא בכל זאת הסכימה עם זה, וזה פשוט כל כך לא נכון, הייתי טיפה בהלם כשהיא הסכימה בכלל לחשוב על עצמך כך? את הרבה יותר טובה מזה ואת חייבת להבין שאת ממש לא כזאת!.</div><div>במהלך כל השיחה נחנקתי, להגיד לה מאני מרגיש נראה כל כך פשוט לעומת השיחה הזאת של להעביר ביקורת ולהגיד שאנחנו צרכים לנתק את הקשר לפחות לכמה זמן. רק שביל של דיכאון נשאר אחר השיחה הזאת.</div><div>אגב אני חייב לשנות את הכינוי הזה "המיוחדת" היא תמיד תשאר בשבילי כזאת אבל איזכור של הכינוי הזה תמיד יגרום למצב כזה שאני מציב אותה מעל כל השאר, זה פשוט לא נותן לי להתקדם(חוכמת חיים מאת @חיים)</div><div><br /></div><div>ואתמול לפני שנרדמתי על לי רעיון מגניב שאני חושב ליישם בקרוב, אני צריך רק לחשוב על המודל העסקי למצוא שם לעשות לוגו להדפיס כרטיסי ביקור ולעשות הדפס על כמה חולצות, וזה רק בשביל ההתחלה בהמשך אנסה גם למצוא "ספונסרים", וכנראה שאצטרך לנסוע לא קצת בגלל זה אבל היי זה מגניב =)</div><div>בקיצור עומד לפני חודש ארוך של תיכנון כל הרעיון הזה ואז כבר ישומו</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1221111860187715104?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-58487948285995485872010-07-12T00:53:00.000+03:002010-12-25T20:58:49.825+02:00פוסט אלכהלי.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">עם לפחות ליטר אלכהל בדם ואחרי הפסד הולנד לספרד אני כותב את הפוסט הזה, היו לי יומים קשים, קשים זה עוד מילה עדינה. אבל לפני הכל גרמניה סיימה במקום שלישי וחבל כי גם במונדיאל הזה הייתי בעדם והמשחק האחרון על הגביע שבדיוק הסתיים לא מזמן היה לפי דעתי פשוט גרוע הרגשה של איכס נשארה לי מכל מה שהלך שם.<div>אבל המונדיאל זאת לא הסיבה ליומים הקשים שעברו עלי הסיבה הכי הגיונית שיכולה להיות ואני בטוח שחלקם מביינים במה מדובר...</div><div>איך לא?</div><div>המיוחדת.</div><div>יש לי כל כך הרבה דברים להגיד בקשר אליה, ועד כמה היומים האחרונים היו דרמטים בשבילי מכל הבחינות וחלום אחד שהיה פשוט מעולה עד שהתעוררתי ממנו. חלום שלם שעסק בה חלום שלם שהיא חייכה אלי והרגשה כאילו שהגעתי לגן עדן. ואז התעוררתי והבנתי שאני אפילו לא קרוב לשם. ואני יודע שמה שאני כותב לא מובן במיוחד אבל זה השפעת האלכהל ותצטרכו להתמודד.</div><div>זה התחיל ביום שישי כשהתעוררתי ונזכרתי שיש לה מבחן חשוב ואמרתי לעצמי שאם לא אשלח לה בהצלחה אני פשוט אתחרט על זה ואני יודע שחשוב לה להצליח בו אז שלחתי...המספר היה לי מחוק מהפלאפון אבל הייתה לי הודעה שמורה ממנה אז עשיתי כביכול "ריפליי" ושלחתי לה את הבהצלחה אחרי כמה שעות היא התקשרה לא ידעתי מי מתקשר ולכן עניתי בשנייה ששמעתי את הקול שלה הרחקתי מהאוזן את הפלאפון וניתקתי כל יום שישי עסקתי במחשבה מה היה קורה אם כן הייתי ממשיך לדבר ואז היה את החלום בלילה חלום הכי טוב שהיה לי כבר כמה חודשים טובים התעוררתי ממנו הרגשתי עצבני ומדוכא שזה היה מדובר רק בחלום שאני איתה.</div><div>ויום שבת גם קיבלתי הודעה ממנה בפייסבוק עם פירוט ענק בנוגע למה שהיא חושבת ובנוגע לזה שהיא קראה כאן בבלוג....ואני שמח שהיא קראה.</div><div>היא האשימה את עצמה בזה שלא מרגישה את אותו דבר כלפי, וכמה שהיא מצטערת-מתישהו היא תצטרך להבין שאני אוהב אותה אני לא רוצה שהיא תרגיש אשמה כי אני מבין שזה פוגע בה המצב הזה כולו פוגע בה וכל זה בגללי והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע בה...אז היי לך את לא אשמה ודי פשוט תפסיקי לחשוב כך זה אני הדפוק שמאוהב בך ולא יכול פשוט להיות ידיד שלך, כי אם הינו ידידם הינו מסתדרים טוב =) </div><div>ואת לא רואה את זה כנראה אבל איתי את תיהיה מאושרת אני אעשה הכל בשביל שתיהיה מאושרת ואני משוגע לגמרי בעניין הזה, ונראה לי שאת יודעת שאני מוכן לעשות הכל בשביל החיוך שלך...</div><div><br /></div><div>יש איזה משהו שכתבת לי וזה פשוט הורג אותי ונראה לי שאת מבינה למה אני מתכוון ואני לא הולך לכתוב את זה כאן.</div><div>אבל ילדה זה הורג אותי אני פשוט כבר לא יכול להבין אותך פשוט לא יכול...</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-5848794828599548587?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-49958887946897144042010-06-30T23:39:00.001+03:002010-12-25T20:58:49.826+02:00הדברים שאת יכולה לספר.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שוב לילה ושוב אנחנו מדברים במסנג'ר הוא מבין אותי, זה מביא לי הרגשה טובה שיש מישהו שמבין אותי.<br /><div>גם כל פעם שאני חוזר על אותה הטעות אני יודע שבסופו של דבר אם אבקש ממנו עזרה הוא יבוא לעזור, זה טוב לדעת שיש מישהו כמוהו לצידך כזה שדואג וכזה שגם יכול להגיד לך שאתה דפוק בצורה מדהימה.</div><div>אני לא נעלב אף פעם לא נעלבתי ממה שהוא אמר, אני יודע שהוא עושה את זה בשבילי, אני לא מבין זה באמת אמור להיות כל כך קשה?, להגמל מכל הרעיון האידיוטי הזה שמדי פעם אני מנסה להבין איך הגעתי אליו.</div><div>הערב אנחנו פחות רציינים יותר צוחקים מכל העניין ומדגשים את זה שאני עקשן והרבה אבל הרבה מפגר, קשה לי שלא להסכים סה''כ זה לא שהייתי איתה בקשר אפילו לא הינו קרובים יותר מדי, למרות שגילתי שכמה אנשים היו בטוחים שאנחנו קרובים מאד. כנראה שזה נגרם מכל הרדיפות שלי אחרייה ומסביבה.</div><div>אבל הייתה הרגשה שהינו קרובים מדי פעם זה התחיל בפעמים שהייתה אומרת לי באמצע השיחה שהיא לא מאמינה לזה שהיא מדברת איתי בנוגע לאותו נושא, מדי פעם הייתי הקו החם שלה כשהיו לה בעיות, היא תמיד הייתה שואלת את עצמה וגם אותי למה היא מדברת איתי בנוגע לזה ולא עם החברות שלה מה כל כך מיוחד בי שהיא מגלה לי את הדברים האלו.</div><div>אולי זה הפתיחות שאני מגלה כלפי אנשים, אותה פתיחות שבעבר לא הייתה קיימת כלל אצלי.</div><div>בשביל שאנשים יהיו פתוחים איתך אתה צריך להראות אימון בהם להפתח בפניהם להגיד דברים אישים, פעם ראשונה שזה קרה לי היה איתה זה אולי אחד הרגעים המשמעותים ביותר שהיו לי בחיים. הרגשתי שאני מסוגל לבטוח במישהו שהוא לא חלק מהמשפחה שלי ונראה שזה היה בפעם הראשונה בחיים שלי, היא הייתה מסוגלת להוציא ממני כמעט כל דבר ואת האמת פשוט לא הייתי מסוגל לא לספר לה. אז כנראה שהייתה בנינו אמינות שנבנתה לאורך זמן.</div><div>זה היה אז, כיום אני יכול לגרום לכל אדם לדבר, זה קל לי, קל לי להפתח בפני אנשים רק בהיכרות כמעט ראשונית איתם, וכנראה בגלל זה אני זוכה אצלהם באמינות בשיא המהירות וכבר בכמה דקות הם יכולים לדבר איתי על דברים אישים למדי.</div><div>בעצם כל מה שרציתי להגיד בקטע הזה הוא ש...האמת שזה כבר יצא לי מהראש-דאמ זה לא קורה לי הרבה.</div><div>בקיצור לא רק היא יכולה לדבר איתי על דברים אישיים אלה כל אחד כמעט, פעם התלהבתי מזה שהייתה אומרת שרק איתי היא מסוגלת לדבר על זה, אולי עכשיו פחות מפעם כי לא כל דבר היא מוכנה לספר במיוחד אם מדובר בחבר שלה. שאגב היא התחמקה מלדבר איתי בנוגע אליו וניסתה לא להזכיר אותו בכלל, או שהיא פשוט שוב באשליות משלה שהיא אוהבת אותו ולכן לא מתלהבת מהעניין וזה לא נראה לה חשוב להזכיר. יותר מדי פסיכלוגיה...</div><div>אבל על מה אני בכלל מדבר?</div><div>כבר שבועיים שלא שמעתי ממנה.</div><div>חייב להפסיק לכתוב פוסטים בסגנון הזה עליה.</div><div>יש אדם אחד שאני חייב לו תודה בכל הענין, תומר תודה שאתה כל כך מגניב! =).</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4995888794689714404?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-42499570115021683042010-06-26T23:16:00.000+03:002010-12-25T20:58:49.827+02:00עוד לילה עובר לו.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כמה ימים כבר אני מוצא את עצמי שואל את אותה השאלה, האם לכתוב את הפוסט הזה או לא?<br /><div>למה אני בכלל מתנגד לכתוב את זה, להגיד מה הולך לי איתה, לכתוב שאני מתגעגע ושבעצם שוב החלטתי לנתק ממנה את הקשר. כבר עשיתי את זה בעבר וזה לא הצליח ראיתי אותה כל יום, וכנראה שכל פעם לראת אותה ולדעת שאני לא יכול להעביר לה מילה, לא משנה כמה טוב זה ירגיש רק לשמוע אותה. בסופו של דבר זה יהרוג אותי מבפנים.</div><div>יצאתי לחופש וזה שאני במשך חודשיים הקרובים לא הולך לראת אותה כל יום רק עוזר לי לנסיון הכושל שלי להתגבר אליה לפחות טיפה.</div><div>אני כותב את הפוסט הזה ומרגיש חרטה, זה פשוט עצוב עד כמה שאכפת לי ממנה עד כמה שאני רוצה אותה וכל זה מגיע רק מהצד שלי היא כל כך חשובה לי שזה פשוט מגיע עד לרמה שאני מוצא את עצמי מתעצבן כל פעם שאני נזכר במשהו שהיא אמרה. </div><div>אבל <span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><i>יש<b> דברים טובים!</b></i></span>...בעיקר צימצום נרחב של סמסים מטופשים שהייתי נוהג לשולח לה-החשבון פלאפון שלי נראה טוב יותר מתמיד.</div><div>מחקתי אותה מהפייסבוק למרות שמדי פעם נכנס לפרופיל שלה להצייץ למי היא הגיבה ומה כתבה-אל תסתכלו עלי כך כל סטוקר אמיתי עושה את זה, וחוץ מזה אני כבר לא מצפה או בודק כל כך את הפייסבוק בשביל לראת אם היא מחוברת לצ'יט.</div><div>אני מסתכל על כל הדברם האחרים שכתבתי בנוגע אליה ומתחיל לצחוק-זה טיפה מריר וטיפה משעשע אבל זה בסדר איפשהו שמה.</div><div>אני בטוח שטוב לה עם החבר, איתי היה יכול להיות לה טוב הרבה יותר.</div><div>אני יודע שתמיד אני הייתי זקוק לה הרבה יותר מאשר היא הייתה זקוקה לי אבל במקרה ומשהו קורה היא מוזמנת להתקשר-אם בא לכם תנסו להעביר את המסר הזה טלפתית אליה, במקרה וזה לא יגיעה אליה לא נורא, דואר ישראל כבר שניים עובד באותה מתקונת.</div><div>אז כן מחקתי את האיסיקיו שלה ואת מספר הפלאפון וגם מרשימת החברים בפייסבוק, לא ממש יש לי דרך ליצור איתה קשר ואני שמח שמחקתי אותה מהפלאפון גם כשאהיה שיכור לא יהיה לי דרך ליצור איתה קשר-GOOD FOR ME.</div><div><br /></div><div>אחרי שתסיימי לשחק עם החבר שלך את מוזמנת לשלוח לי הודעה ונדבר כבר.</div><div>אהה וסה''כ את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי בשעות משבר =)</div><div><br /></div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4249957011502168304?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-69436642727437161622010-06-22T22:54:00.000+03:002010-06-22T22:54:10.957+03:00הפסקה קצרה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני לא כותב הרבה על לימודים, האמת שנראה לי שאף פעם לא הזכרתי אותם בבלוג.<br />הסיבה היותר בולטת לכך זה שכל מחשבה על הלימודים פשוט מדכאת אותי, כל פעם שמזכירים את המילה הזאת אני נזכר בכל הדברים שאני שונא בזה כל כך, בין אם מדובר במורים או במקצועות שאני לא יכול לסבול, וכל השנאה הזאת למילה נובעת מהתרגום הישיר של המושג הזה ל"מסגרת בית הספר" אני שונא בתי ספר, שנאתי את היסודי וגם את החטיבה אבל יותר מכל אני שונא את התיכון.<br />לא סתם שמתי את המילה מסגרת, סה''כ אנחנו סוגרים בתוך זה ונמצאים תחת טרור מספרי, ובעיקר מקום שמכריח אותך ללמוד מקצועות שאתה לא רוצה ללמוד, או יותר גרוע מכל, מקצועות שפשוט אין לך כלל צורך בהם.<br />טרור מספרי זה כמובן מטאפורה לתעודה...<br />אני תלמיד גרוע, אף פעם לא הייתי מצטיין לעומת אחי הגדול, אין לי את הכוח רצון לשבת מול מחברת ולעשות שיעורי בית במיוחד אם אני לא אוהב את מה שאני לומד. אבל מה שמוזר אף פעם לא הייתה חסרה לי התעודת הצטינות, כן זה הציק לי שכשאחי וההורים היו חוזרים מאספת הורים תמיד מחוייכים וסיפרו כמה גאים בו וכמה המורים החמיאו.<br />אני חייב לצין שכבר בגיל 6 קיבלתי ריטלין עד גיל 7, אמא שנאה לראת אותי מתנהג כמו דשא-לפני כמה שנים נזכרתי בזה ורציתי פשוט לקלל את האנשים שהציעו להורים שלי לעשות לי את זה, לסמם אותי בשביל שאני אלמד יותר טוב!? לא יודע לי זה נשמע דפוק.<br />בגיל 10 המחנכת החליטה כי כדאי לשלוח אותי לאיבחון ההורים הסכימו ולכן הלכתי לעשות את זה, נראה לי היה מצחיק לראת את המחנכת אחרי שראתה את תוצאות של האיבחון, כל הבדיקות יצאו יותר מהרגיל, זיכרון הרבה יותר טוב מהממוצע, הבעה גבוהה. וגם כן סיכום איי קיו-141 וכן זה גבוה גם יותר ממחונן. אסור לשכוח שאיי קיו מציין את הפוטנציאל השכלי.<br />אז אני למרות הכל לא דפוק כפי שכולם חשבו ועדין כמה מהם חושבים?<br />הבעיה היא עצלנות, אם היה מדובר במשהו שהייתי מסוקרן ללמוד או מעונין ללמוד אני בטוח שהציון שלי היה יותר גבוה ממה שהוא עכשיו.<br />טוב זהו אני לא מסוגל יותר לחשוב על המילה הזאת.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6943664272743716162?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-9819586529791404362010-06-13T01:31:00.003+03:002010-12-25T20:58:49.828+02:00נצרה סגורה!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני הכל, אולי שמתם לב שהבלוג קצת שונה במקום הכותרת למעלה של מחשבות עכשיו קיימת שם תמונה של רובוט שמזוהה עם מערכת ההפעלה אנדרויד, את זה שאני מזכיר כאן את אנדרויד זה סתם רק לידע כללי.</span><br /><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במקומו יהיה בקרוב אני מקווה באנר חדש עם שם של הבלוג "מחשבות עכשיו", צפו לשינוים בזמן הקרוב.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמו כן יהיה תיקון בנוגע לכפתור "מעבר לדף הבא", יש עכשיו עוד אדם אחד שמנהל את הבלוג והוא שחר שאחראי על העיצוב החדש שיהיה בקרוב.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> </div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עבר יחסית הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, כנראה שבקרוב אני אכתוב יותר ואל תדאגו בפעם הבאה כנראה יהיה כאן ההמשך של הפוסט "משחקי מוחות" ואני הולך ללמד אותכם שמה כמה דברים בסיסים בשפת גוף ובהבנה אנושית, אני בטוח שאתם הולכים להנות!.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> </div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כבר יצא לי לספר לכם בנוגע למשמר האזרחי או בשמו החדש אק''מ(אגף קהילה משטרה). אז זהו השבוע יצא לי לעשות מטווח בקרבין(תעשו גוגל לזה אם בא לכם), הגעתי למטווח העירוני ושם חיכתי שעה וחצי עד שהתחיל תדרוך נשק הכי בחפיף שהיה יכול להיות, משהו כמו 10 דקות וישר אחר כך ירי, הייתי בין האחרונים שירו. הגעתי למטווח הרמתי את הנשק מהרצפה אחרי שכבר מספר אנשים ירו בו, הכנסתי את המחסנית העברתי את הנצרה, דרכתי את הנשק, עשיתי הכל נכון ואז הגיע הרגע ללחוץ על ההדק....וזה פאקינג לא נלחץ התחלתי לצעוק למדריך "הדק כבד הדק כבד" הוא מסתכל עלי אחרי שנייה מסתכל על הנשק ואומר לי "יופי גאון תשיים את הנצרה על מצב ירי" שינתי את מקום הנצרה והתחלתי לירות, אני לא יודע אם זה אני שכל כך מדויק או שזה הקרבין שכל כך מדויק אבל היה אחלה. רק אחרי שסיימתי לירות העברתי בראש את עניין הנצרה ואז הבנתי שמישהו השאיר אותה במצב ירי ואני סגרתי אותה...סה''כ עשיתי הכל נכון ולא שמתי לב למקום הנצרה. </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מסקנה חשובה לבדוק בזמן המשמרת תמיד שהנשק הוא עם נצרה סגורה!.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזהו עשיתי את הכל והשבוע אני כבר יוצא למשמרת עם נשק...</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומסקנה חשובה לחיים אף פעם לא לשים את הנשק לכיוון מדריך הירי אחרי שצעק עליכם, משום מה הם ממש רגישים לעניין הזה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> </div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואין פוסט שאני לא מזכיר בו את המיוחדת לפחות פעם אחת, וגם הפעם אני אזכיר אותה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשבועים האחרונים משהו קורה היא סוג של מדברת איתי יותר מהרגיל כמובן שאני זה שתמיד יוזם את השיחה, אבל עדין זה מוזר ויש זרימה בשיחות, ואני אוהב את זה מזמן לא היה מצב כזה איתה, הכל נהדר עד הרגע שבו אנחנו מפסקים לדבר ואני נזכר בזה שאני אידיוט והיא בכלל לא איתי ויותר מכל יש לה פאקינג חבר. כנראה למרות כל מה שאני חושב על עצמי יש בי צד סאדיסטי. כאילו לפעמים ההרגשה שיש בנינו משהו ואולי זאת פשוט אשלית תקווה שתמיד קיימת אצלי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ויותר מכל מפריע לי הענין שלא דיברנו על השתיקה שהייתה לי במשך חודש איתה, התחלתי פשוט לדבר איתה היא לא שאלה הרבה, כנראה שהיא לא מעונינת לחזור לשיחות שבהם אני אומר כמה אני אוהב אותה וכמה שאני לא הולך לוותר עליה, מההתחלה השיחות האלו היו אידיוטיות, אפשר לחשוב שהן באמת היו משנות משהו חוץ מליצור אצלה רגשות אשם על כך שהיא לא מרגישה את אותו הדבר כלפי. במבט לאחור נראה שכל מה שניסתי לעשות בעניין היה טעות מטופשת, אבל לא נורא, אני מסוגל להודות באמת ולהתמודד עם זה שאני אדם מטופש אבל מסתדר עם זה בחיים.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וגם עכשיו יש לי חלון הזדמנות קטן לצאת עם משהי שהייתי דלוק עליה בגיל 9 יצא לי כבר לספר לה את זה ושנינו התחלנו לצחוק, והצחוק התחזק עוד יותר כשהיא אמרה שבאותו זמן היא עדין חשבה שבנים זה "איכס", היא לא תאמין עד כמה שזה עדין אקטואלי, איזה מזל שהנשים לא יודעת את זה?</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מצד אחד נחמד לדבר איתה במיוחד אחרי כל פעם שהיא אומרת שאני בין היחדים שהצליחו אי פעם להצחיק אותה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אני עדין לא מוכן לזה ואת האמת אני לא רוצה את זה כרגע, לפחות לא איתה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> </div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ושילשום התחיל המונדיאל!, אני לרוב לא צופה בכדורגל אבל ביורו ובמונדיאל אני חייב לצפות לפחות ב4 משחקים.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ב2006 המונדיאל היה בגרמניה וזה גם המונדיאל שבו הייתי בעד הגרמנים ששיחקו אז לא רע בכלל והגיעו למקום השלישי המכבוד לפי מה שזכור לי, כרגע אני עדין לא החלטתי בעד איזה קבוצה אני אהיה אבל מה שבטוח אני לא רוצה את ארגנטינה, נמאס לי מהרעש סביב מסי שיש אנשים שהתחילו לסגוד לו. יותר מכל אהבתי את המשחק של איתמול(ארגנטינה נגד ניגריה) בסופו של דבר ארגנטינה זכו 1:0 אבל הניגרים שיחקו אותה, ויותר מכל השוער שלהם אניימה שכרגע נמצא בבעלות הפועל תל אביב אבל אחרי מה שהוא עשה איתמול במגרש קשה לי להאמין שהוא ישאר בתל אביב וכנראה שיעבור לאירופה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזהו זה מה שיש לי להגיד אז תזכרו: נצרה סגורה, לא לכוון נשק לעבר מדריך הירי, אני סאדיסט, המיוחדת נשארה מדהימה, ארגנטינה זה לא טוב ואניימה תותח.</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-981958652979140436?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-82263425994308205152010-05-27T00:11:00.000+03:002010-05-27T00:11:15.144+03:00משחקי מוחות(חלק ראשון).<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <br /><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">האדם מהרגלו יצור סקרן</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">ואני סקרן עוד יותר מהאדם הממוצע</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">כבר מגיל קטן הייתי חייב לדעת הכל עד לרמה כזאת שלא הייתי מאפשר להורים לצאת החוצה מהבית מבלי לדעת לאן הם יוצאת ולאיזה מטרה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">זה תמיד עצבן את ההורים בזמן שהם היו מתארגנים ליציאה מהבית תמיד הייתי בקרבתם וחוזר על אותה השאלה </span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">"</span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">לאן אתם הולכים</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">" </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אחרי כמה דקות בודדות ההורים היו מוותרים ומספרים לי</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">והכל רק בשביל שאני אפסיק לשאול</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><br /></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">מאז רק הסקרנות שלי תפסה תאוצה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">כבר בגיל </span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">10 </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">התחלתי לקרוא אינצקלופדיות</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">(</span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">תחביב מוזר לילד בן </span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">10) </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">העדפתי אותן הרבה יותר מספרים בעלי תוכן ספרותי</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">עד היום אני לא כל כך מתחבר לספרים</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">סדרת הספרים האהובה עלי ביותר זה </span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">"</span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">משפחה וחצי</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">" </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">שגם אותה קראתי לפני כל כך הרבה שנים שאני בקושי יכול להזכר בדיוק במה מדובר שם</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">הייתי סקרן כיצד העולם שלנו פועל ומכאן גם הסיבה למה קראתי אינציקלופדיות</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אחי הגדול היה לא רחוק מהמצב שלי למרות שאותו יותר מהכל סקרן התחום הטכנולוגי</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אבא שלי שהוא חשמלי הרעיל את אחי בכל הקשור לנושא מגיל קטן</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">הדבר שהכי זכור לי זה כיצד אחי בגיל </span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">9 </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">בנה את הרדיו הראשון שלו</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">. </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">ועוד מוקדם יותר אחי היה מפרק לי כל צעצוע שהיה קשור לחשמל עלמנת לראת כיצד הוא פועל</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">(</span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אחי כיום בוגר המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר ובעל תעודת הנדסאי חשמל</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">)</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><br /></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">בכיתה ד</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">' </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">עשית איבחון בגלל בעיות הלמידה שהיו לי בגיל זה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">הייתי תלמיד גרוע מאז ומתמיד וגם עד עכשיו אני לא מופתע לקבל נכשל פה ושם</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">. </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">האיבחון הוכיח רק דבר אחד חד משמעית אני פשוט עצלן</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">במחבני זיכרון יצא כי אני בעל יכולות זיכרון גבוהות בהרבה יותר מהממוצע</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">לא פעם קרה מצב שידעתי משהו מבלי שאני זכרתי מאיפה אני יודע את זה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">דברים מהסוג הזה מפתעים אותי עד היום וגם אנשים שנמצאים מסביבי</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><br /></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">משחקי מוחות</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">המוח האנושי הוא בין הדברים שמסקרנים אותי הכי הרבה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">תגובות של אנשים שונים והפעולות שעושים אותם האנשים</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אני מתעסק בזה כבר הרבה זמן וגם יצא לי לקיים מספר ניסוים אכזרים בנוגע לענין הזה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">כמובן שאותם אנשים לא ידעו על כך ובמהלך השנים איבדתי הרבה חברים בגלל ה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">"</span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">שעשועים</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">" </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">שלי עד שפגשתי את המיוחדת</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אבל לא אכנס לזה יותר מדי</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">. </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">ממנה למדתי שאסור להתעסק במחשבות של אדם אחר ולשחק ברגשות שלו</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">ומאז אני רק צופה על הדברים שאנשים עושים מסביבי</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">וזה פשוט מדהים</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">תקחו אוזניות במקום שבו נמצאים הרבה אנשים תשימו מוסיקה מבלי שתשמעו את האנשים והסביבה שמסביבכם ופשוט תסתכלו עליהם</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">תעשו את זה כמה פעמים ותראו שאתם כבר מתחילים להבין על מה אותם אנשים מדברים רק מלהסתכל עליהם</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">. </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אתם בעצם לומדים כך את שפת הגוף</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">. </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">רוב החיים שלי העדפתי להיות מתבודד ותמיד הייתי עם מוסיקה ואוזניות</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">, </span></span></span><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">יש לי צבירה של שעות רבות כיום אני יכול להבין המון רק מאיך שאדם מסוים פונה אלי וכיצד עומד</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אמרתי שאני העדפתי להיות מתבודד אבל פתחתי יחסי אנוש מעולים אני מבין אנשים גם מבלי להקשיב אליהם השפת גוף אומרת המון ואם אתם גם יודעים כיצד לפרש אותה בזמן אמת זה מעולה</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">אנשים אוהבים אותי כי אני אומר להם משהם רוצים לשמוע</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><span style="color: black;"><span style="font-family: 'DejaVu Sans';"><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">מדי פעם אני מתערב בחיי החברים שלי וידידות שלי כי אני רואה משהו לא טוב קורה להם ואם הם ישאירו את זה באותו מצב זה לא ישתנה ויכול רק להחמיר</span></span></span></span><span style="font-family: 'Liberation Serif';"><span style="font-style: normal;"><span style="font-weight: normal;">.</span></span></span></span></div><div align="RIGHT" style="margin-bottom: 0in; orphans: 2; widows: 2;"><br /></div><div style="margin-bottom: 0in;"><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8226342599430820515?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-78508189122214033282010-05-19T00:59:00.001+03:002010-12-25T20:58:49.829+02:00להמשיך מכאן.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">נשכב על המיטה כשאני עדין מחזיק את הגיטרה ופורט קלות על המיתרים לא מנסה לנגן מנגינה כלשהי אלה פשוט פורט, אני מרגיש רגוע לכמה שניות ופשוט מקשיב לצלילים שיוצאים ממנה כל הדאגות פשוט נעלמות. מפסיק לפרוט ומשחרר אותה מהאחיזה שלי, מניח אותה לידי עדין שוכב על המיטה ואז נזכר, למה כל פעם שאני לא עסוק במשהו אני נזכר בדבר היחיד שאני לא יכול להוציא מהראש לי. מנדנד את הראש טיפה ואומר לעצמי "סיגריה וקפה". הולך לארון ומגלה שהקופסא עדין ריקה בגלל כל הבלאגן עם השיפוצים והמעבר לחדר של אחי לשבועים, שחכתי לגמרי מזה שאני צריך לקנות סיגריות. מחייך והולך לעבר המטבח ומכין לעצמי קפה, הכוס השלישית שלי כבר לאותו יום.<br /><div><br /></div><div>חוזר לחדר שם הקפה על השולחן מתיישב על הכסא ושם להורדה עוד פרק של "האוס", פותח את הארנק שהיה מונח על השולחן ומוציא משם את תעודת המינוי הזמני שלי למשמר האזרחי ושוב חוזר אלי החיוך ההוא שהיה לי מתי שגילתי שכל הסיגריות נגמרו חיוך שגם אני בעצמי לא מצליח להבין.</div><div>התחלתי לנגן על גיטרה באופן רציני לאחרונה, מזמן רציתי להתחיל לנגן נורמאלי עליה, לא רק זה גם התעודה הונפקה לא מזמן, התחלתי הרבה דברים לאחרונה.</div><div>וכל זה בשביל לא להזכר, להפסיק לחשוב על זה.</div><div>למה אני כל כך דפוק שאני לא מצליח, שאני פשוט לא מסוגל להבין את מה שכולם סביבי כבר הבינו.</div><div>אני ואת לא נוכל להיות ביחד, האמת שאני לא רוצה להודות בה גם בכתיבה של השורות האלו.</div><div>כל חיוך שלך הורג אותי, אני רואה אותך מחייכת ואני מרגיש מאושר וכל מה שעבור לי בראש זה "על מה אתה מאושר טמבל?!".</div><div>על הרבה דברים אני מתחרט בחיים שלי אבל לא על הרגע בו אמרתי לך מה אני מרגיש כלפיך גם עם כל החרא שיצא מזה ועם כל הבלאגן, אני לא מתחרט על זה.</div><div>כבר אין לי מושג על מה לדבר איתך, כל אחד והחיים שלו, מדי פעם רק אני שואל את החברות שלך בנוגע עליך וגם את זה אני מנסה לעשות לעתים רחוקות. </div><div>כל פעם שאת שואלת מה חדש יש לי את הרצון הזה להחזיר לך תשובה בסגנון "כלום, אני עדין אוהב אותך" ישר אחרי שהייתי אומר את זה הייתי מתחיל לצחוק ואפילו אין לי מושג למה אבל כל פעם שאני מעביר את זה בראש תמיד בסופו של דבר אני מדמין את עצמי צוחק כשאת עדין שם עם פנים המומות.</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7850818912221403328?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-30258736177061573902010-04-29T22:33:00.002+03:002010-12-25T20:58:49.829+02:00קצת אחרת.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא להאמין שרק לפני קצת יותר מחודש דיברנו, לא להאמין שרק קצת יותר מחודש אמרתי לך שלעולם לא אכנע שאמשיך גם אם זה יקח לי עוד שלוש שניים, שאני לא מוכן לעזוב אותך בשקט שזה פשוט לא הולך לקרות לא אני לא אהיה מוכן לוותר.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"תוותר כולם ויתרו, די איליה אל תפגע בעצמך" אמרתי שאני שונה מאחרים האמנתי לזה באותו זמן באמת שחשבתי שאני שונה מכולם מכל אלו שניסו ולא הצליחו חשבתי שאני אהיה שונה, לא רק בשבילי שונה אלה גם בשביל אותם אנשים שקרה להם אותו דבר שקרה לי, כאלו שמצאו את האהבה שלהם אבל וויתרו, האמנתי שאני שונה מהשאר שאני אוכל להגיד שלא וויתרתי...</span></div><div style="text-align: right;"></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חייב להגיד שרמיתי, רמיתי אותך, ורמאיתי את את עצמי באותה שנייה שאמרתי שלא אוותר כי לבסוף כפי שאמרת, כולם ויתרו...</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ממתי אני כולם? אני שונא להיות כמו השאר!, ובכל זאת אני מוצא את עצמי בינהם.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תמימות אולי השטלתה עלי באותה תקופה שהאמנתי שיכול להיות אחרת, שאני באמת אצליח, כי אני לא כמו כולם.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל דבר שאני עושה לאחרונה פשוט מחזק את זה שאני כמו כולם, ויתרתי, ויתור זה תכונה של חולשה ולאחרונה החולשה הזאת משפיע עלי לכל מקום שאני הולך, האדם שיכול להפוך אותך למאושר יכול גם לפרק לך את החיים מבלי שהוא ידע.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נכון אבל שאת יודעת?, בטח שמת לב שאני לא מדבר איתך, אני יודע ששמת לב לזה. </span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את חכמה תמיד היית כזאת אני אוהב את הראש שלך...את זה את גם יודעת (חיוך קליל), את בטח כבר יודעת למה נהפכתי?, נהפכתי לכל השאר אלו שויתרו.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לחשוב שפעם ביום קשה הייתי יכול להתקשר אליך ולשמוע את הקול שלך שנשמע לי יותר טוב מכל שיר שקיים, לא שתמיד היה קל להשיג אותך בטלפון או את התא קולי שלך שתמיד היה מלא.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל בכל זאת פעם הייתי יכול להתקשר ועכשיו לא, גם אם עובר עלי יום מחורבן אני פשוט כבר לא מסוגל לעשות את זה.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה מה שהייתי רוצה שתדעי אני מתגעגע, לשיחות שלנו ובכללי אליך.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אולי זה טוב בשבילי לפחות הפעם להיות כמו כל השאר...</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חבל שאני לא יכול להגיד לך את זה אישית ואולי זה בכלל אף פעם לא יגיע אליך...אבל מקווה שבעוד חודש חודשיים או שלוש כשאני אעבור על הבלוג ואראה את זה יעבור בי חיוך ולא התיסכול שכרגע אני מרגיש עם כתיבה של כל מילה כאן.</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div><div style="text-align: right;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3025873617706157390?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-15840436632677405962010-04-23T22:53:00.002+03:002010-06-15T21:00:06.749+03:00כשהקסם מאבד את היכולת שלו.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אומרים שכל השפעה על אדם בסופו של דבר מסתיימת, חוויות שאנחנו עוברים בחיים שהיו נראים לנו באותה תקופה כמשני חיים לאחר תקופה מסוימת לא נראים לנו כאלו, גם אם הינו רוצים להשאיר את ההשפעה הזאת אלינו אנחנו לא מוסגלים לגרום לה להשאר.<br />כמובן שגם יש השפעות רעות, אני לא מכיר אף אחד שהיה רוצה באמת להשאיר את ההשפעות הרעות אצלו, אבל אני מדבר כאן דווקא על ההשפעות הטובות, כמו טיול שבו למדתם משהו חדש על עצמכם ועל הסביבה או כמו תקופה מסוימת שהייתם עם מישהו.<br />ההשפעות האלו תמיד מתחילות מחוויות שלרוב אתם לא עוברים בחיי היום יום, אבל כמו כל דבר חוויות נגמרות.<br />הדבר שהורג את ההשפעות האלו הם חזרה לחיי השגרה שלכם ככל שאתם יותר נשאבים לשגרה שהייתה לכם לפני זה ככך ההשפעה תתחלש, אבל זה לא אומר שהיא תפסק לגמרה, ממש לא בכל זאת נשארת פיסה קטנה מההשפעה ובזה כדי לכם להאחז כמה שיותר חזק כי זה הדבר שלבסוף ישפיע על החיים שלכם גם אם תחזרו לשגרה.<br />כלומר שבעצם למרות הכל ההשפעה נשארת אבל ברמה הרבה יותר נמוכה. רואים את זה מעולה על בני נוער שהיו במסע בפולין ואחר מכן חוזרים לארץ, לאט לאט רואים איך הם "דועכים" להם. זה מאד דומה למה שמתחרש אצל אדם כשהשפעת הסם מתפוגגת כמובן שזה קורה מהר יותר מאשר ההשפעות מהחוויות.<br /><br />הקסם איבד את היכולת שלו.<br />אבל חלקיק ממנו תמיד ישאר איתכם.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1584043663267740596?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-48646982167134447432010-04-09T23:32:00.004+03:002010-12-25T20:58:49.830+02:00חילוף מבטים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: arial;"><span style="font-family: arial;">חודש עבר מאז פעם אחרונה שעדכנתי את הבלוג.</span><br /><span style="font-family: arial;">בעידכון האחרון אמרתי שאני יוצא לרגיעה מכל הענין של המיוחדת(הכינוי שנתתי לאותה בחורה שאהבתי), שמתם לב שכתבתי אהבתי?</span><br /><span style="font-family: arial;">אני שמתי לב, האמת שאני בערך כמה שבועות כבר שם לב לזה וכל פעם זה בילתי נתפס בשבילי להגיד שזה העבר. הרגיעה נגמרה מהר והפתעה ענקית כשגילתי שהיא הגיבה לפוסט. האמת שזה היה משעשע גם כן כי גילתי שהיא הגיבה לקטע מתי שאמרתי לה, היי בצ'יט של פייסבוק והיא שאלה אם אני לא אמור להיות ברגיעה...</span><br /><span style="font-family: arial;">הלם ראשוני היה מזה שהיא יודעת מבלי שביקשתי ממנה להכנס או אמרתי לה מילה על זה.</span><br /><span style="font-family: arial;">הלם שני היה לקורא את התגובה שלה ולגלות שהיא כועסת על כך שפרסמתי את זה אני בטוח שהתגובה המאד "נחמדה" של אנדריי עזרה לה להתעצבן.</span><br /><span style="font-family: arial;">אני לא זוכר על מה בדיוק דיברתי איתה באותו הערב אבל מה שיותר מכל סיקרן אותי ועלה לי לראש זאת השאלה: "למה לעזזל היא נכנסה לבלוג מלכתחילה?"</span><br /><span style="font-family: arial;">היה קשה לגרום לה לספר לי מה בדיוק גרם לה להכנס עליו התשובה הייתה מענינת וזה משהו שאני מעדיף להשאיר לעצמי...כן אני יודע שזה מסקרן אבל אתם תסתדרו.</span><br /><br /><span style="font-family: arial;">הבחורה אמרה שהיא יותר גם לא תכנס לבלוג כך ש...אני יכול לזרוק זין ולכתוב מה שעובר עלי, מצטער על השפה אבל זה באמת מה שאני חושב בנוגע לענין הזה.</span><br /><span style="font-family: arial;">לאחר כמה מונולוגים מטומטמים עם עצמי, ושיחה עם אדם שחווה מצב דומה הבנתי שאני חייב לוותר...</span><br /><span style="font-family: arial;">כן בטח...</span><br /><span style="font-family: arial;">בקיצור דבר אחד הלך לשני והייתה לי הרגשה שעברתי הלאה, זה מרגיש כך, אבל כל תזכורת קטנה עליה מעבירה בי צמרמורת מלאה בשאלה אחת "WTF?!" אם עברתי הלאה למה זה עדין משפיע עלי כך?</span><br /><span style="font-family: arial;">אולי בגלל שעברתי תקופה ארוכה עם הרגשות האלו כלפיה שפתאום להתנתק מהם מרגיש מוזר?</span><br /><span style="font-family: arial;">או שזה בגלל שעדין לא עברתי?</span><br /><span style="font-family: arial;">האמת שזה כבר לא משנה מהיא התשובה, הבחורה כבר תפוסה כן במהלך החופש היא הצליחה להכנס למערכת יחסים עם מישהו שהיא אהבה...</span><br /><span style="font-family: arial;">בהתחלה כששמעתי על זה התחרפנתי טיפה, ואחרי זה פשוט לקחתי את זה באיזי כאילו שהיה מדובר בסדק על הכביש שגרם למכונית לקפוץ אבל הוא כבר מזמן מאחורי וגם אם אתחיל לקלל ולהתעצבן זה לא יעזור חוץ מזה הוא כבר רחוק מאחורי.</span><br /><span style="font-family: arial;">מאז שהיא ואותו אחד ביחד היא מסננת אותי...</span><br /><span style="font-family: arial;">מי לא היה מסנן את הידיד הרחוק שמאוהב בך כבר כמה שנים עד מעל הראש במיוחד מתי שאת כרגע במערכת היחסים, אישית אני הייתי מסנן.</span><br /><span style="font-family: arial;">למרות שזה מעצבן אותי, אולי היא בעצם עושה את הדבר הנכון? מי יודע...</span><br /><span style="font-family: arial;">אני כל כך רוצה לזרוק עליה אגרטל ברגעים האלו, אבל אגרטל מפלסטיק....לא רוצה שיכאב לה יותר מדי.</span><br /><span style="font-family: arial;">אני זוכר עדין את הפעם הקודמת שרציתי לזרוק עליה אגרטל אני גם זוכר שאמרתי לה את זה וגם אז אמרתי שאני מעדיף לזרוק מלפסטיק בשביל לא לפגוע בה יותר מדי.</span><br /><span style="font-family: arial;">מתחשב מצידי.</span><br /><span style="font-family: arial;">כך קבע הגורל ואני רואה אותה די הרבה ביום יום וכל פעם אנחנו מחליפים מבטים ואומרים שלום במיוחד מתי שאנחנו עוברים אחד מול השני.</span><br /><span style="font-family: arial;">וזה תמיד מצחיק אותי כי בהתחלה כשאני רואה אותה מרחוק יש לי פרצוף חמוץ כועס, ולפני שהמבטים נפגשים אני מתחיל לזייף חיוך ועובר מולה עם חיוך וישר שנייה אחרי זה מוריד.</span><br /><span style="font-family: arial;">מתישהו אתקע לעצמי כדור בראש בגלל זה.</span><br /><br /><span style="font-family: arial;">אבל יש גם דברים טובים, סוף סוף אחרי איזה חצי שנה של משחקי פינג-פונג עם הצבא עשו לי סיכום פרופיל.</span><br /><span style="font-family: arial;">והפרופיל 72! והכל בזכות הראיה המחורבנת שלי, כל הכבוד לך ראיה מחורבנת אם לא את היה לי 97.</span><br /><span style="font-family: arial;">עדין זה פרופיל שאיתו ניתן להתקבל לתפקיד שבו אני רוצה לשרת.</span><br /><span style="font-family: arial;">נ''מ....אךךך</span><br /><span style="font-family: arial;">אם הכל ילך טוב עוד שנתיים אני שם.</span><br /><span style="font-family: arial;">וזהו בעצם...מתישהו קצת ארחיב יותר בחיים בכללי אבל ביינתים היה לי חשוב להעביר לכם את המצב בנוגע למיוחדת.<br /><br />אגב שיר מצוין שאני מאד מתחבר עליו לאחרונה.<a href="http://www.youtube.com/watch?v=QHEfTEveIZM"><br />http://www.youtube.com/watch?v=QHEfTEveIZM</a><br /></span><br /><br /><br /><br /><br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4864698216713444743?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-89590789536347522042010-03-08T22:17:00.004+02:002010-12-25T20:58:49.831+02:00רגיעה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: arial;">רוצה לשמוע את האמת?<br />נמאס לי ממך.<br />אני תמיד אהיה שם בשבילך מתי שתצטרכי אותי, תמיד תוכלי לסמוך עלי שלא ארדם בלילה עד שאשמע את כל מה שעובר עליך, אני תמיד אשמח לשמוע ממך, לעזור לך, לתמוך בך, להיות שם רק בגלל שאת רוצה שמישהו יהיה איתך.<br />את אף פעם לא דרשת ממני את הדברים האלו ואפילו את חלקם אף פעם לא ביקשת.<br />אבל אני ביקשתי ממך. ביקשתי להיות חלק מהחיים שלך בהתחלה בתור ידיד שלך ולאחר מכן רציתי יותר, רציתי יותר ולא ידעתי איך להגיד לך.<br />פחדתי שזה יהרוס את הקשר, העדפתי לסבול בשקט.<br />תמיד העדפתי אותך על פני, מוזר את לא חושבת כך?<br /><br />"אם אתה מעדיף את האושר שלה על פני האושר שלך, כנראה שאתה באמת אוהב אותה"<br />אני אפילו לא זוכר מי אמר לי את זה, אבל זה לא היה רחוק מאותו זמן כששדכתי בינך לבין הבחור שאהבת באותו זמן.<br />סבלת בתקופה ההיא, והאמת שגם אני, המרירות הייתה באוויר ואני נשמתי אותה.<br />נשמתי עד שנחנקתי והרגשתי שאני צריך לעשות משהו.<br />את המשך הסיפור את כבר יודעת.<br />זה רגע בולט מתוך אותם הרגעים שהעדפתי את האושר על פני האושר שלי.<br /><br />השנה השגתי אומץ ניגשתי אליך ואמרתי לך מאני מרגיש, הדבר הראשון ששמעתי ממך זה "איליה את רציני?"<br />הייתי הכי רציני שאני מסוגל להיות, למרות שהתנוסס על פני החיוך הדיבלי שתמיד מופיע אצלי במצבי לחץ נפשים.<br />ואחרי שהבנת שאני רציני התחלת לבכות, את בטח זוכרת את זה...<br />בכית טיפה ולאחר מכן התחלת להגיד מספר דברים האמת שלא הקשבתי אליהם והדבר היחיד שהתרכזתי בו היו העינים שלך שמהן זלגו הדמעות על פניך.<br />עמדתי בהלם מסתכל עליך ומעביר מחשבות, "למה היא בוכה?!", "בכלל לא רציתי שהיא תבכה!", "מה הלאה?", "מאני הולך לעשות עם זה!?"<br />את גם יודעת כבר שמתי שאמרתי לך רציתי לסגור מעגל להמשיך הלאה, לעבור ממך, לנטוש את הרגשות שלי כלפיך.<br />עדין עמדתי מולך, אני לא יכול להזכר האם ניגבתי לך את הדמעות או לא? אבל אני מקווה שעשיתי את זה.<br />לא היה כבר אכפת לי ממה שאני מספר, לא היה כבר אכפת לי מה קורה סביבינו ומה יקרה לאחר מכן הדבר היחיד שהיה לי אכפת ממנו באותה שנייה זאת את, אף פעם לא חשבתי לפגוע בך אף פעם לא רציתי לפגוע בך אבל מה שהרגשתי באותו זמן זה שאני פוגע בך.<br />ועדין עומד שם עם החיוך הדבילי שלי, שאני שונא.<br />ושנייה לאחר מכן מחבק אותך ומספר לך בקצרה משהו כמו שלושה משפטים בנוגע למה שקרה לי בתקופה שאהבתי אותך ומה עשיתי. שלושה משפטים, כל משפט לכל שנה שאהבתי אותך.<br /><br />לא עבר הרבה זמן מאז השיחה הזאת שלנו והתחלנו להתחמק אחד מהשני, להתווכח לריב לכעוס אחד על השני ולהתעצבן.<br />אני לא יכול לשקר ולכן אני אומר לך את זה עכשיו שהרגשתי שאני תופס חלק יותר גדול מחייך.<br />אני יודע שאני זה לא משאת מחפשת כרגע, האמת שזה מעצבן אותי שאני לא האדם שאת רוצה, הייתי רוצה להיות אותו אחד אבל אני לא מסוגל לזה.<br />והאמת שנמאס לי מזה, נמאס לי שהאדם הראשון שאני דואג לו זה לך ולא לעצמי.<br />אני מסרב לעבור הלאה אבל אני אשמח לחופשה קצרה, ואני מוכן לקחת אותה, היא מגיעה לי את לא חושבת כך?<br /><br />האמת המרה היא שאת לא תקראי את הפוסט הזה. אף פעם לא ענינו אותך החיים שלי כפי שהחיים שלך ענינו אותי, והאמת שאם את תקראי את זה אז רק בגלל שאני אשלח לך את הקישור לכאן ואבקש ממך לקרוא.<br />הייתי רוצה לטעות בנוגע לזה ואם אני טועה אשמח שתשאירי כאן תגובה בנוגע לכך...אני מרגיש כרגע כאילו שאני חי בסרט כלשהו ומצפה למשהו שלא יקרה.<br /><br />רציתי להגיד לך שזה לא אומר שאני עברתי הלאה אני עדין אוהב אותך ואין לי מושג מתי הרגש הזה יתפוגג לו, ואני מקווה שבקרוב אולי אהיה הבחור שאת כן מחפשת אותו.<br /><br />זהו יצאתי לרגיעה לפחות לכמה שבועות.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8959078953634752204?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-51821236230129534262010-02-24T13:29:00.005+02:002010-12-25T20:58:49.832+02:00חיים אישים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הרבה זמן לא עדכנתי בבלוג בנוגע למה שעובר עלי בחיים האישים, האמת שתמיד השתעשעתי כששמעתי את המשפט "זה אישי" מקרובי משפחה וחברים. לפני הבלוג הזה היו לי כמה בלוגים ברשת באחד מהם הייתי כותב את כל מה שעובר עלי ואף קראתי לו "כל מה שעובר בראש" זה היה הבלוג הראשון שגם פתחתי ביומהולדת ה16 שלי, כיום אני בן 17 וחצי, לפני שפתחתי אותו כבר אז התעסקתי בכתיבה, ניהלתי יומן אישי שבו בעיקר כתבתי את הדברים שעוברים עלי עקב בחורה שהתאהבתי בה עוד כשהייתי בן 14.<br />אבל לאט לאט התחלתי לרשום בו דברים שהיו בכללי קשורים לחיים כל מיני מסקנות קטנות שהסקתי ומשפטים מענינים שחשבתי עליהם. בסופו של דבר זה ניהיה למין ספר כזה. הייתי כותב אותו על גבי המחשב ולכן הייתי זקוק לשם כלשהו בשמירת המסמך, והשם שנתתי לשמירה היה "כל מה שעובר בראש".<br />לא סתם שם הבלוג והספר הוא אותו אחד, בבלוג פרסמתי דברים אישים מתוך הספר עם צינזורה קלה על השמות ותכנים שהיו נראים לי מתאמים יותר לקריאה של החברים שקרובים אלי, כתבתי גם עליהם שם, וכמו כן הם קראו את הבלוג.<br />כך שחיי האישים לא היו כאלו אישים, למרות שבכל זאת שמרתי את הבלוג בסוד מפני המשפחה שלי, לא היה נעים אם פיתאום מקריאת הבלוג ההורים היו מגלים שאני מעשן ועוד כמה דברים שאני שומר בסוד מהמשפחה.<br />אגב אני לא מעשן כבד ואפילו לא קרוב להקרא מעשן, יכולה להמצא אצלי חפיסה במשך חודשים מבלי שנגעתי בה, גילתי שלעומת שאר האנשים שמעשנים אין לי כזאת בעיה קשה לזרוק לעשן מתי שאני רוצה ויוצא לי מדי פעם לקחת סיגריה אחת ולעשן עם הקפה, זה עזור בעיקר מתי שאני מתעורר עצבני וזה קורה לעתים רחוקות פעם בחודש חודשיים, אני אוהב את הבקרים שלי. ובכללי אני לא כזה נמשך לזה אז אל דאגה.<br /><br />אז מה לגבי הבחורה שבגללה כל זה התחיל?<br />אז כך גם לאחר קצת יותר משלוש שנים ואחרי חברה שהייתה לי. אני עדין ממשיך לאוהב את אותה אחת או שזאת בעצם אובססיה כלפיה שפיתחתי עם הזמן?<br />על זה אני לא מסוגל לענות. במשך שלוש שנים שמרתי על הרגשות שלי כלפיה ממנה, עשיתי כל כך הרבה דברים מטופשים למענה למען שתרגיש טוב שתיהיה שמחה ושתחייך, לא חיפשתי משהו בתמורה, רציתי רק לראת אותה מחייכת. ואי שם בראשי עברו מחשבות על כך שאולי מתישהו אצליח לספר לה מה אני מרגיש ומה עשית למענה והיא תרצה אותי בתור החבר שלה.<br />במהלך כתיבת הבלוג הראשון כתבתי רמיזות קלות לעברה בנוגע למה שאני מרגיש כלפיה, היא לא הבינה אותן.<br />תמיד הייתי שואל אותה מדעתה בנוגע לפוסט שפרסמתי והייתי דן איתה בפוסט ובמה שכתבתי, יצא לנו להתווכח לא מעט בנוגע לזה, אבל יותר מכל רציתי לשמוע ממנה תגובה חיובית בנוגע לפוסט איזשהי מחמאה או לשמוע שהיא אהבה אותו, המחמאה שהייתה הכי משמחת אותי זה מחמאה ממנה. מה ניתן להגיד? הייתי מאוהב.<br /><br />לא מזמן זה קרה ואמרתי לה מה שאני מרגיש, ומה קרה לאחר מה שאמרתי לה?<br />זה כבר פוסט בפני עצמו אולי בפעם הבאה אכתוב על זה.<br /><br />לפני כשבוע פתחתי את התיקיה של הספר "כל מה שעובר בראש" מצאתי קטע שכתבתי כשרק הייתי בן 14 בערך שעסק בה, לא עשיתי שום שינוי מאז בקטע ואני מפרסם לכם אותו מילה במילה איך שכתבתי אותו באותו זמן.<br /><br /><div style="font-family: arial; margin-bottom: 0in;"><span style="font-size: 85%;">אני לא סובל כשאת לא מתיחסת אלי</span><span style="font-size: 85%;">.<br /></span><span style="font-size: 85%;">אני לא סובל את זה שלרוב אני רואה רק את הגב שלך</span><span style="font-size: 85%;">.<br /></span><span style="font-size: 85%;">אני לא סובל את זה שאת לא מחיכת אלי</span><span style="font-size: 85%;">.<br /></span><span style="font-size: 85%;">אני לא סובל את זה שעובר יום בלי לומר לך מילה</span><span style="font-size: 85%;">.<br /></span><span style="font-size: 85%;">אני לא סובל שאני רק ידיד רחוק שלך</span><span style="font-size: 85%;">.<br /></span><span style="font-size: 85%;">אני לא סובל כשאת מחיכת אלי בלי לומר מילה</span><span style="font-size: 85%;">.<br /></span><span style="font-size: 85%;">אני לא סובל את זה שאני לא יודע מאת מרגישה כלפי</span><span style="font-size: 85%;">.<br /><br /></span><span style="font-size: 85%;">למרות שכשאת מחיכת עוברת בי הרגשה נפלאה</span><span style="font-size: 85%;">.<br /></span><span style="font-size: 85%;">כשאת מחיכת אלי אני מחיך חזרה עם חיוך קצת דיבלי</span><span style="font-size: 85%;">.<br /><br /></span><span style="font-size: 85%;">כשאני מדבר איתך פנים מול פנים אני פשוט נתקע</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">ואין לי מה להגיד למרות שלפני זה רציתי לספר לך את כל החיים שלי </span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">איך היה ומה עשיתי באותו סוף שבוע שלא ראיתי אותך</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">אבל אני פשוט נתקע כי אני בהלם מהחיוך שלך מהעינים שלך ומהיופי שיש לך</span><span style="font-size: 85%;"><br /><br /></span><span style="font-size: 85%;">רציתי להגיד לך שהחיוך שלך גורם לי להרגשה הכי נפלאה ולהגיד לך שלא תפסיקי לחיך לעולם</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">גם בזמנים קשים ועצובים שאני עובר אני נזכר בחיוך שלך וזה גורם לי לשמחה</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">גם עכשיו כשאני כותב את השיר הזה אני מסתכל על הגב שלך</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">ועדין מרגיש שמחה כלשהי</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">רק מזה שאת קיימת</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">כשאת אומרת את השם שלי הלב מחסיר פעימה </span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">כשאני שומע את השם שלך אני פשוט נעצר ומנסה לשמוע</span><span style="font-size: 85%;"><br /></span><span style="font-size: 85%;">את קול הקריאה של חזרה </span><span style="font-size: 85%;"><br /><br /></span><span style="font-size: 85%;">כי אני לא סובל את זה שאני פשוט מאוהב בך</span><span style="font-size: 85%;"><br /><br /></span><span style="font-size: 85%;">אולי יש עוד אנשים שאוהבים אותך אבל לא נראה לי במידה כמו שאני </span><span style="font-size: 85%;">!</span></div><br /><br />אחרי שקראתי את זה הרגשתי צמרמורת בכל הגוף, כמה שגיאות היו לי לעזזל!?, אני צוחק.<br />אבל כן הייתה לי צמרמורת, כי גם לאחר שלוש יש חלקים שעדין עדכנים גם היום.<br />אבל דברים השתנו אני השתנתי השגתי יותר אומץ ואני יכול להגיד שרק השתפרתי מאז, התקופה ההיא של שלוש השנים האלו יהווה בשבילי זיכרון לכל החיים שלי.<br />תקופה ששינתה אותי מצד לצד, גם אם אני לא מצליח להשיג את אותה אחת אני יכול להגיד לכם שלמרות כל הכאב עם זה וכל הדברים שעברתי זה היה סה''כ לטובה.<br />והנה לכם טיפה רקע על מה שעבור עלי כרגע.<br />מקווה שאהבתם.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-5182123623012953426?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-83035872537669847232010-02-06T00:16:00.001+02:002010-06-15T21:02:29.961+03:00אל המקום שאני הכי רוצה להיות בו.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שבריר חיוך, משקה מהול באלכהל, הערב הזה הולך להיות מצוין<br />החבר מהצד מצביע על הבחורה ליד הבר ואומר, זאת לגמרה בקטע שלך כל שנייה מסתכלת עליך.<br />אני בוחן אותה במבט מהיר ומחזיר לו תשובה, היא בסדר אבל חשבתי על הבלונדה ששם מרים את היד ומצביע לצד השני של הבר, בדיוק בעודה שולפת סיגריה מתוך ארנקה הצמוד לגופה כשמולה עומד גבר עם מעיל עור.<br />נראה שכבר מישהו תפס אותה עונה החבר ומביט לכיוונה כשאני עם היד עדין באוויר, היא מסתכלת לשנייה לעברי כנראה ששמה לב ליד המורמת לכיוונה.<br />לא רוצה לזלזל בך אחי אבל היא לא ברמה שלך, תלך על זאת שמחייכת אליך כל הזמן, היא זיון על בטוח.<br />עדין מסתכל על הבלונדנית שבצד ונזכר בלילה של איתמול.<br /><br />אמרתי לה שאני אוהב אותה, הרגשתי כאילו אני שוב באותו חדר המלא עשן סיגריות כשהיא עומדת לצידי ואני מחכה שהיא תגיד כבר משהו. "אני הולך לגרום לכלבה לקנאות" אמרתי בקול.<br />מסתובב אל החבר ומודיע לו שאני ניגש לבלונדינית, מתקרב אליה עם המשקה ביד שמאל, הבחור עם מעיל העור עדין מדבר לידה היא מעבירה את אצבעותיה על שערה בשנייה שהיא רואה אותי מתקרב אליהם.<br />היי נראה שיתאים לך איזה משקה עכשיו מאת אומרת?, היא מסתכלת לעברי כשהבחור עם מעיל העור מסובב את פניו לכיווני.<br />תגיד אתה לא רואה שאנחנו באמצע שיחה?<br />אני מתעלם ממנו וממשיך להביט עליה, הוא החבר שלך? שואל אותה, בעת שאני מסמן עם הראש לכיוונו.<br />היא עונה במהירות, לא, לפני שהוא מספיק להגיד מילה כלשהי.<br />הוא רק ידיד היא ממשיכה.<br />ושוב אני מוצא את עצמי נזרק לזיכרון מתוך הלילה הקודם, היא שוב עומדת מולי,"אתה רק ידיד טוב שלי", אבל אני אוהב אותך, "אתה רק ידיד טוב שלי אתה פשוט מבולבל".<br />מביטה עליה ומחזיר לכיוונה חיוך מזויף, אז הולכים? שואל אותה.<br />במבט מהיר היא פונה לבחור עם המעיל, אני הולכת יובל זה בסדר? היא מודיעה לו.<br />הוא עונה לה חזרה שזה בסדר מצידו ומנסה להסתיר את האכזבה שהופיעה על פניו, אנחנו כבר מתרחקים ממנו אך הוא נשאר שם לעמוד לבדו, הייתי במצב שלו, מענין לעזזל עושה עכשיו שואל את עצמי כשאנחנו מחכים כבר שהברמן ימזוג לנו את המשקאות.<br />אני מסתובב אליה ואומר לה, את חייבת לדבר עם הידיד שלך הוא צריך אותך, ואני, אני חייב לרוץ.<br />היא מסתכלת עלי ושואלת לאן?<br />בחיוך עונה לה. אל הבחורה שאני אוהב.<br /><br /><br />לסיפור אין קשר למציאות.<br /><br />כתבתי את הסיפור הזה מכיוון שכבר כמה זמן אני מספר לאנשים שאני כותב די טוב...לפחות זה משמספרים לי.<br />כרגע אני יותר משקיע את הזמן במשהו ארוך פי כמה יותר וגם מענין יותר אז יש למה לחכות, זאת הייתה סה''כ טעימה קטנה מתוך היכולת שלי...<br />תגידו שאני לא מדהים =)<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-8303587253766984723?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-64334582304725197742009-12-11T22:52:00.000+02:002009-12-11T22:52:23.678+02:00אחרי הרבה זמן בלי עידכון, כן זהו עידכון.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לימודים, צבא, פירסומות, מוסיקה ועוד כמה דברים שאפשר לצחוק עליהם...<br /><br />השבוע דחפו את ענין האייפון לכל חור יש סיכוי ששמתם לב לזה פחות אבל מי שנמצא בטוויטר ראה את התופעה הזאת הרבה, כך זה שכל הטוויטר זה גיקים וגיקיות ויש גם כמה כוסיות...הרבה כוסיות...כוסיות גיקיות...שגם הן מדברות על האייפון כי הן כוסיות גיקיות.<br />אגב אחד הקטעים המצחקים שהיו בטוויטר בנוגע לאייפון היה כשבחור אחד שאל אם יש הבדל בין הגרסא של 8 גיגה ו16 גיגה התשובה שהוא קיבל הייתה "כן, עם ה16 זה חוקי לשכב."<br /><br />אגב אם מדברים כבר על לשכב ראיתי איזה כתבה באתר מאקו בנוגע ל"מכון לאומנות הפיתוי", בכוונה רשמתי "ראיתי" כי אני לא קורא זבל ואני עדין בחיפושים בנוגע לקשר בין מכון, אומנות ופיתוי. אם אתה כל כך רוצה לזיין לך לזונה זה יעלה לך הרבה יותר זול מאשר הקורס המגוחך הזה וגם זה שתלך לזונה יהיו באמת תוצאות, אתה תזיין.<br />כל עניין הקורס הזה בדיחה, בדיחה שגורמת לך להתנהג כמו Asshole ולקבל ביטחון עצמי גבוה מדי ואני אישית מכיר בחור שאכל את כל השטויות האלו של פיתוי והדבר היחידי שהוא מזיין זה את השכל לאותן בחורות חסרות מזל.<br />אם אתה לא מצליח עם נשים כנראה שאתה צריך לשנות את הגישה ולא ללכת למכון לאומנות הפיתוי בשביל לשמוע טמבלים שאומרים לך שמזיינים בכמויות והבעיה בכל זה שהם רק אומרים, כמובן יש כאלו שאכן מצלחים ומזיינים בכמויות באמת, אבל הם עצמם מביינים שזה ענין של גישה והתנהגות ויש להם את זה טבעי, תאמינו או לא אבל שמתי לב שאדם שיש לו כישרון טבעי במשהו לא באמת מצליח ללמד אדם שאין לו כישרון טבעי באותו התחום, אני מדבר כאן על כל התחומים ולא רק על "פיתוי".<br /><br />לאחרונה אני כותב בשביל אתר שוקס, כן יודע זה עצוב, אבל באמת אני מסתדר. כנראה שלא ממש אוהבים אותי אבל זה בסדר, כעיקרון זה הדדי, פשוט אף פעם לא התחברתי לפרחאות וערסים למרות שיש שם גם אחלה אנשים חבל שהם מעטים מאד. אז כך בשוקס אני כותב בתור מבקר מוסיקה שזה נחמד, כיף לעבוד עם העורך של שוקס, הוא אחלה באמת אחלה. אז כל מי שירצה לקרוא מוזמן! בכל יום חמישי מתפרסם הפוסט בעמוד הראשי של שוקס תחת השם "עצרו לביקורת" למי שיש שם משתמש מוזמן להגיב לי אני אשמח לשמוע את דעתכם.<br /><br />שמעתם על זה שאיזה מורה בארץ קרא לתלמידה אחת מעיין חודדה?<br />אותה ילדה נעלבה מכך והתחילה לבכות על זה, לא יודע מה עם הילדה אבל אם הייתי מעיין חודדה הייתי ממש נעלב והייתי מקלל ומדבר על הקיפוח המזרחי!. יצאתי ממש מעיין חודדה...<br /><br />הייתה גם דיקרה בבאר שבע לא מזמן, הדוקר תלמיד בכיתה ט' ועם מה הוא עוד דקר?...סכין יפנית נו באמת. אגב איזה מעיין חודדה הוא יצא! נכון?!<br />יום אחרי הדיקרה עשו בבתי ספר בשעה הראשונה דיון בנוגע לדקירה...כששמעתי את מה שאמרו בדיון בכיתה רציתי לדוקר מישהו...עם סיכן יפנית. כמה שטויות ניתן להגיד זה משהו לא נורמאלי ועוד מדובר היה בדיון שנערך בכיתת כימיה(שעה ראשונה בבוקר ביום שלישי יש כימיה אצלי).<br />ואתם יודעים טוב מי הם אלו שלומדים כימיה...הם פשוט לא היו מסוגלים לשתוק ולהבין שיש אנשים מפגרים בעולם וזהו, בלי קשר לחינוך בלי קשר להורים בלי קשר לשום דבר אחר מצטער אבל טימטום זה תופעה כלל עולמית היא קיימת בכל מקום.<br /><br />אגב עברתי ביום רביעי צו ראשון, צב ראשון השם שנתתי לזה, שיא האיטיות...וזה עוד היה צו ראשון של אשכנזים נטו, היו שם המון אלכסים ואם זה לא היה אלכסי אז זה היה אלכסנדר, גם כן הבדל גדול, הרגשתי רע באותו הזמן על כך שקוראים לי איליה ואני משתייך אליהם, בארץ יש קטע מפחיד הרוסים לא כאלו טובים במתמטיקה, זה רק מראה על המוטציה שקוראת בארץ לרוסים.<br />רוסים שלא טובים במתמטיקה מבחנתי לא רוסים!...ואני לא מדבר על אוקריינים חוץ מצ'רנובל שום דבר טוב לא יצא מהאוקרינים למרות שגם צ'רנובל זה לא משהו טוב...אגב חידה, למה יש כל כך הרבה אוקריינים בדרום?<br />מי שיענה נכון מקבל ממני מסטיק זום בטעם החדש שלו "תפוח" <br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6433458230472519774?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-5879707062006249812009-11-13T21:56:00.003+02:002009-11-13T22:27:57.986+02:00כמה דברים על הדרך.<div dir="rtl" style="text-align: right;">ממשלת ישראל החליטה: "לא הצלחנו ליבא מים מטורקיה, אז ניבא מהירח!" (<a href="http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=677653">מצאו מים על הירח</a>-ושוב העולם ניצל על ידי מספר מדענים. כמו אותם המדענים שיצרו את מנוע הקיטור את החשמל ועוד המון דברים שבזכותם נוצר החור באוזן אפקט החממה ושקיות פלסטיק שמרעילות את כדור הארץ הנפלא שלנו וכולנו הולכים למות עוד כמה זמן ואם לא נמות אז רק שתדעו בקרוב יגמר הנפט אין נפט אין חשמל...אבל מזה משנה מצאנו מים על הריח, כל הכבוד לאנושות!)<br /><br />נרד קצת מהציניות עכשיו, באמת תגלית המים על הירח מענינת לא כמו השפעת המריחונה והקוקאין על האדם אבל עדין המדענים שיחקו אותה.<br /><br />ומה בנוגע לאובמה שזכה בפרס נובל לשלום על כך שעשה שום דבר?, אבל באמת מגיע לו הוא רוצה שלום עולמי ובעתיד הוא מקווה גם לעשות אחד כזה.<br />האמת היא שגם אני רוצה שלום עולמי, ואפילו כשהייתי קטן שמתי בכותל פתק עם הבקשה הזאת ובכל זאת לא קיבלתי שום פרס נובל לשלום! אובמה שם פתק בכותל!?...לא נראה לי!...אךךך הייתי כל כך תמים הייתי צריך לבקש בפתק מיליארד דולר יש לזה סיכוי יותר גדול להתגשם מאשר שלום עולמי.<br /><br />השבוע הזה שוב הצליחה ליידי גאגא להדהים מילוני אנשים בשירה החדש שיותר גרוע מה הקודמים שלה וזה קורה מתי שכבר חשבנו שלא ניתן לרדת נמוך יותר...<a href="http://www.youtube.com/watch?v=ACm9yECwSso">Bad Romance-ליידי גרגמל</a><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-587970706200624981?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-35523635673788106812009-11-05T21:36:00.008+02:002010-06-15T20:57:12.302+03:00מוסיקה לסוף שבוע.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אתם זוכרים אל כך שלפני כמה פוסטים סיפרתי בנוגע לסינגל החדש של Muse שנקרא Uprising ואף פרסמתי אותו באותו פוסט(מי שלא זוכר מוזמן לחזור אחורה), באותו זמן השיר במצעד הרוק של אמטיוי היה במקום ה7 כפי שזכור לי, אמרתי שבהמשך הוא יגיע למקום הראשון והיום ראיתי שצדקתי אז כן השיר נמצא כרגע במקום הראשון...זה היה צפוי האמת Muse באמת שיחקו אותה עם שיר מעולה ואל אף שאני לא אוהד גדול שלהם(יש אולי 4 שירים שלהם שאני אכן אוהב)אני אהבתי מאד את השיר וזה מגיע להם אז כל הכבוד מיוז שיחקתם אותה.<br /><br /><div style="text-align: right;"><div style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_kelBN4SLt2I/SvMqxKQYhDI/AAAAAAAAAAc/Y6xYj48UBiA/s1600-h/Untitled.jpg" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5400707402202383410" src="http://2.bp.blogspot.com/_kelBN4SLt2I/SvMqxKQYhDI/AAAAAAAAAAc/Y6xYj48UBiA/s320/Untitled.jpg" style="cursor: pointer; display: block; height: 181px; margin: 0px auto 10px; text-align: center; width: 320px;" /><span style="font-weight: bold;"><span style="color: black;"><span style="font-family: arial;"><span style="font-weight: bold;"><span style="font-style: italic;"><span style="font-style: italic;"><span style="font-weight: bold;">(צילום מסך מתוך אתר MTV טבלת המקומות של מצעד הרוק)</span></span></span></span></span></span></span></a><br /><div style="text-align: right;"><br />הסתכלתי בטבלה וראיתי משהו מוזר זה כמובן השיר שנמצא במקום השני, שזה גם העליה הכי גבוהה של השבוע.<br />10 מקומות, הייתי בטוח שמדובר בשיר טוב ולכן טסתי ישר ליוטיוב לחפש את השיר והתוצאה שקיבלתי הייתה מאכזבת, לשיר שקפץ 10 מקומות הייתה לי ציפה אחרת הקליפ לפי דעתי מעפן במילה פשוטה לא אהבתי כלל. זה לא רק הקליפ השיר עצמו גרוע לפי דעתי כמובן, כל אחד והטעם שלו למרות שהרבה פעמים אני מגיע למצב שבו אני חושב שאמטיוי ניהיו גרועים עם השנים.<br />מי שרוצה בכל זאת לשמוע מוזמן לשמוע ולראות את הקליפ כאן <a href="http://www.youtube.com/watch?v=12W0SfvJRfA">Gossip-Love long distance</a><br /><br />באיחור קטן-השבוע הצלחתי לשמוע את אלבום הבכורה של להקה אחד מה הטובות ביותר ששמעתי לאחרונה ולהפתעה רבה זאת להקה ישראלית ואני מדבר כאן על להקת "הקרטל" עם אלבום הבכורה שלהם "זימה" תנחשו במה עוסק האלבום?<br />באלבום יש הרבה תוכן שקשור לזימה אבל זה לא באמת הענין. האלבום מעולה המילים, המשמעות שלהם ובעיקר קצב התופים הגיטרות, יצא אלבום מעולה, אבל התאכזבתי מדבר אחד והוא...זה שרק עכשיו הצלחתי לשמוע אותו אכן אלבום מעולה ואני בקוצר רוח מחכה לאלבום הבא שלהם ומקווה שהם יצליחו!<br />-<a href="http://www.youtube.com/watch?v=Dj1B0irZAas">הקרטל:לשים לך דיסק(שיר פתיחת האלבום)</a><br />-<a href="http://www.youtube.com/watch?v=si60UXqPi1Q">הקרטל:רוקדת עם כולם(שיר מעולה,רצוי לשמוע)</a></div></div><br />ובאיחור ענק סוף סוף הספקתי לשמוע את אלבומם האחרון של Kings Of Leon ובאמת שאין לי מה להגיד אחלה להקה שירים מצוינים וכדאי פשוט כדאי לשמוע<br />טעימה קטנה:<br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=JCZfJ5ai07U">Kings Of Leon-<span class="description">Use Somebody</span></a><br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=HlaqgcGfS0I"><span class="description">Kings Of Leon-Notion</span></a><br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=HHhhcKxflMY"><span class="description">Kings Of Leon-Sex On</span></a><br /><br />איכשהו קרה ונזכרתי בשיר מעולה של <a href="http://www.youtube.com/watch?v=BSfw-qWAJ4w">Snow Patrol<span class="description">-Chasing Cars</span></a><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3552363567378810681?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-10635910962578242142009-11-01T08:32:00.004+02:002009-11-01T09:06:57.632+02:00הבחור הזה.<div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />אין לי מושג איך זה קרה איך הפכתי לבחור הזה, לבחור שתמיד עושה את אותה הטעות ואף פעם לא לומד את הלקח.<br />אני מסוגל לגשת לכל אדם ולהגיד לו שלא יעשה את הטעות הזאת כפי שאני עושה נראה שבאותם רגעים אני אומר את זה מתוך כך שלמדתי את הלקח ואני מבין שאסור לעשות את זה שוב פשוט אסור לחזור על אותה הטעות, ובסופו של דבר אני מוצא את עצמי עושה את אותה הטעות, אולי זה משעשע?, לא יודע מאיתכם אבל לאחר שאני חוזר על אותה הטעות אני מתחיל לצחוק כמובן שבפנים אני מרגיש חרטה ויותר נכון טיפשות כמה פעמים כבר ניתן לעשות את אותה הטעות בדיוק. פעמיים? שלוש? ארבע!? נראה לי שהתחלתי כבר את הסיבוב החמישי אם לא את השישי ויותר.<br /><br />ובכל זאת לא למדתי את הלקח, איך זה בכלל יכול להיות?<br />איך קרה המצב שכל פעם אני הולך עם הראש בקיר, שום דבר טוב לא יכול לצאת מכך שתלך עם הראש בקיר וכל מה שיכול לצאת זה זעזוע מוח, פגיעה מוחית וגולגולת שבורה. עד עכשיו לא הייתה אצלי גולגולת שבורה לגבי שני הדברים האחרים אני בטוח שהיה אחרת איך אני מסוגל שוב ושוב לעשות את הטעות המפגרת הזאת?<br />שאלה שאני לא יכול לענות אליה ולא נראה לי שמישהו אחר מסוגל גם כן.<br /><br />מתי זה התחיל בכלל אני לא זוכר ככל הנראה זה קרה בפעם הראשונה שעשיתי את זה.<br />האם אני מתחרט על אותה הפעם?<br />כמובן שכן מזה הכל התחיל, כנראה ככך הפכתי לבחור ההוא שעושה את אותה הטעות שוב ושוב, קודם כל אתה צריך לדאוג לעצמך ורק אחר כך למישהו אחר תלמדו את הלקח ואל תעשו טעיות כמוני.<br />כי מה שבטוח אתם לא רוצים להיות הבחור הזה...<br /><br />ולמשהו קצת יותר מעודד.<br />אז כך הלהקה האהובה עלי הוציאה קליפ חדש לאחד השירים הטובים ביותר שהיו להם הקליפ הופיע כבר בסוף ספטמבר ורק איתמול גילתי אליו<br /><br /><object width="320" height="265"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/PhU3RajAo9k&hl=en&fs=1&"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/PhU3RajAo9k&hl=en&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="320" height="265"></embed></object><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1063591096257824214?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-22809362501341971752009-10-19T15:57:00.004+02:002010-06-15T20:56:50.850+03:00תמצית הדברים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפני שאתם מתחילים לקרוא אתם חייבים להכנס <a href="http://www.youtube.com/watch?v=eoaTl7IcFs8">לכאן</a> ולשמוע את השיר שמצאתי בטעות וגרם לי לצחוק, כנראה בעיקר בגלל שזה שיר בסגנון ג'מיקה, אני בטוח שאיפשהו בעולם יש אשכרה אנשים עם פטיש של שירי ג'מיקה...<br /><br />תתארו לכם מצב כזה, אתם נוסעים באוטובוס הביתה בעת שקיעה שומעים שירים באוזניות וכל מה שמתנגן לכם זה שירי דיכאון בסגנון <a href="http://www.youtube.com/watch?v=JCZfJ5ai07U">הזה</a>(אגב שיר מעולה!) וגם לאחר שאתם עושים עבור לשיר הבא אתם עדין נופלים לאותו סגנון וגם לאחר שלחצתם יותר מה 10 פעמים לעבור לשיר הבא בסוף אתם שומעים את השיר <a href="http://www.youtube.com/watch?v=KzE91IViKBE">הזה </a>, ואז אתם נהיים פרנואים שנגן המוסיקה שלכם רומז לכם על משהו או שהוא פשוט מנסה לגרום לכם להתאבד,בין השניים.<br /><br />כשראיתי את השם של הלהקה הזאת 3OH!3 הייתה בטוח שמדובר בכמה פרחאות ששרות, למרות שרוב הפעמים אני צודק בסוף גילתי שזה להקה של בנים, שאגב שמעתי רק שיר אחד מהם וזהו השיר <a href="http://www.youtube.com/watch?v=_AubvMnIwUM">הזה</a>, למרות הכל מאד אהבתי, בעיקר התחברתי מאד למילות השיר... "אף פעם אל תבטח בזונה" קודם כל זה מאד מחנך ומעביר מסרים חשובים לנוער של היום...אני צוחק...שיר מעולה ולמרות שזה לא להקה של פרחאות הם אכן שרים על כאלו ולכן אני אומר להם בהצלחה.<br /><br />מכל הדיבורים סביב המוסיקה אני מרגיש ממש כמו MTV ולכן אני מפרסם כאן<a href="http://www.youtube.com/watch?v=Q8tSpPzs69k"> שיר מסוג אחר</a> שכדאי לשמוע.<br />לאחר ששמענו את הבשורה שכולנו הולכים למות בקרוב משרה סילברמן מה נותר עוד להגיד?<br /><br />אגב זה טיפה ישן אבל לא קיבל הרבה פרסום ולכן החלטתי לפרסם את זה כאן <a href="http://e-dologic.co.il/shofar/">גיטר הירו היהודי משחק</a> או בשמו הרשמי שופר הירו, שווה ביותר כדאי לכם להכנס ולשחק.<br /><br />וזהו אתם מוזמנים להגיב לכתוב דעות לכתוב כל מה שעולה לכם בראש הצעות וכו' בתגובה!.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-2280936250134197175?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-73163164181975394542009-10-08T21:55:00.002+02:002009-10-08T23:08:00.602+02:00מציאות מוזיקלית קשה.<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span class="status-body"><span class="entry-content"><blockquote>מה בא קודם הביצה או התרנגול?, מזה משנה אפשר לאכול את שניהם....החיים ע''פי איליה<br /></blockquote></span></span></div><br />מי שעדין רואה MTV או מסתובב באינטרנט או כזה שמעריץ את הזמרת שאקירה כנראה שראה את הקליפ או לפחות שמע את השיר הבא: <a href="http://www.youtube.com/watch?v=4aEW_Z5Va5s">לצפייה לחץ כאן</a><br /><br />כשראיתי את הקליפ לראושנה חשבתי לעצמי, עזבו שטיות, לא חשבתי אמרתי WTF!? אז WTF?! שאקירה?<br />נראה ששאקירה גילת איך ניתן לעשות מחרא להיט, בדיוק כמו שהיוצרים של הסרט דמודמים עשו, ולכן גם ב15 השניות הראשונות יש ירח ולק אדום ומגפים שחורות סימני זהות של ערפדים?<br />ואחרי זה היא נכנסת לארון ממש ארוך, נארניה?<br />זה לא נארניה בסוף מישהו מוכן להסביר לי מזה המקום הזה שאליו היא נכנסת?<br />ומה בנוגע לריקוד <a href="http://www.youtube.com/watch?v=p028ShWNTLs">המכונה?</a> שהיא רוקדת?<br />פעם הבאה ששאקירה קונה בגדים היא צריכה לבדוק אם יש את החלק השני....<br />מי שרוצה מוזמן לצפות כמה פעמים בקליפ וכל פעם לצחוק מחדש ולמצוא עוד דברים חדשים שניתן לצחוק אליהם מי שמוצא משהו שלא יהיה אגויסט או אגוסטית ויפרסם אותן למטה בתגובות.<br /><br />אין לי מושג מה קרה בתקופה האחרונה למוסיקה בעיקר למוסיקת פופ שפעם הייתי שומע ונהנה, נראה שהכל התחיל כשפוסטמות כמו זאת <a href="http://www.youtube.com/watch?v=6fDwRRZ7eUo">שכאן</a> החליטו שיש להן כישרון והתחילו לשיר, אבל סה''כ תלכו למילות השיר ותקראו בלי לשמוע את השיר אתם תבינו כמה שזה תלוש מה המציאות ואידיוטי, מה שעושה את השיר הזה למשהו שמצליח זה רק הביט(קצב), זאת שהביא לכם את פא פא פוקר פייס, מביא לכם את פא פא פא פארצי, תגידו לי שזה לא דבילי לחלוטין?.<br />אנשים שמאזנים למוסיקה הזאת צרכים לדרוש משהו קצת יותר איכותי אבל כל עוד הם ימשיכו לשמוע את הזבל הזה ואותו הזבל יגיע למקומות הראשונים במצעדים יותר ויותר אנשים "כישרונים" כמו ליידי גאגא יופיעו.<br />אגב לייידי גאגא, תשמעו את<a href="http://www.youtube.com/watch?v=UiuD6i8dN1g"> רדיו גאגא</a>, אתם פשוט חייבים להעביר את השיר ל2:04 ולשמוע מה יש שם.<br />צירוף מקרים? לא נראה לי. כך בונים קונצפרציות!<br /><br />למרות האכזבה עדין קיימות להקות טובות שכדאי לשמוע, בדומה ל Paramore שהוציאו השבוע אלבום חדש אז מזל טוב להם אתם יכולים לשמוע את הסינגל החדש והראשון מתוך האלבום <a href="http://www.youtube.com/watch?v=RJHBi43pzyM">כאן</a>.<br />וכמו כן השבוע גם הוציא להקת Breaking Benjamin אלבום חדש והרביעי ואתם מוזמנים לשמוע את הסינגל החדש שלהם מתוך האלבום החדש <a href="http://www.youtube.com/watch?v=YFHN0gcMUf0">כאן</a>. כפי שהבנתי זהו שיר הנושא של הסרט החדש "המחליפים"<br /><br />מי שרוצה להוסיף משהו או להראות לי דברים שפספסתי סירטונים או כל דבר אחר מוזמן בתגובה למטה.<br />אז למה אתם מחכים תגיבו<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-7316316418197539454?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-36227753233996172462009-10-04T15:38:00.005+02:002010-06-15T21:04:37.193+03:00מה קורה עולם?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;">למרות ההבטחות שלי הבלוג לא ממש מתחדש זה עומד להשתנות בקרוב, מי שביקר כאן בעבר יכול לראות שהעיצוב שונה, בגלל העיצוב הזה נשארתי ער עד 2 בלילה, מה אני לא עושה למען הבלוג.<br />נשארתי ער וכפי שאתם רואים לא סיימתי עד הסוף נשארו כמה בעיות כמו כותרת הפוסט בצד שמאל קיצוני במיוחד, ועוד כמה בעיות שרואים היטב, אבל אני שמח להודיע שיש מישהו שעובד על זה, יותר נכון מתנדב ולא מדובר בי, הצלחתי ממש להשיג איש מקצוע לזה.<br /><br />אז כן נשארתי ער עד 2 בלילה הרגשתי את העיפות שמתחילה להשתלט עלי וגם נזכרתי במשפט שאחרי 2 בלילה שום דבר טוב לא יכול לצאת, לכן החלטתי להתקפל הוצאתי את האייפוד מגע מההטענה ושמתי אותו ליד הכרית שלי נכנסתי למיטה לבשתי אוזניות שמתי מוסיקה וקבעתי בהגדרות שהוא יפסיק לפעול בעוד שעה וחצי כלומר ב3:30.<br />תוך רבע שעה שמעתי את צליל קבלת הדוא''ל וישר ידעתי שבקרוב אני לא הולך להרדם, למה ידעתי שאני לא ארדם? מכיון שזה לא פעם ראשונה קורה.<br />אז כך מי שלא יודע אני מייסד ומנכ''ל של "חברה" לפיתרונות טכנולוגים, זה נשמע מפוצץ אבל זה לא באמת כך, אגב תשימו לב שאמרתי מייסד ומנכ''ל אבל אני לא הבעלים, וזה סיפור ארוך שאולי אספר מתישהו.<br />כרגע "החברה" שזה יותר נכון חבר'ה בונים אפליקציה(תוכנה) למערכת אייפון ובשביל למכור אותה צריך המון אישורים ויש הרבה מאד פעמים שמתברר שמה שחשבנו לעשות אינו חוקי ואז מגיע השלב שבוא אנחנו מחפשים פיתרון לכך וזאת אומרת פירצות בחוק, אני לא יכול כרגע לספר את הרעיון שעומד מאחורי התוכנה משכן הרעיון הראשוני כל כך הרבה פעמים השתנה והתוכנה כל פעם משתפרת שנראה שבסוף נייצר מערכת הפעלה שלמה לאייפון.<br />בדוא''ל שקיבלתי היה מאחד האנשים בצוות שאמר שיש בעיה, לא חיכתי הרבה ושלחתי בחזרה שאלה בנוגע לבעיה. נשארתי במיטה כשאני מקשיב למוסיקה באוזניות חצי רדום ובדרך כותב דוא''ל מה האייפוד, החלטתי פשוט לא להפעיל את המחשב.<br />הפסיקה המוסיקה באוזניות ואפילו לא שמתי לב בכלל רק אחרי שעברו 7 דקות הבנתי שאין מוסיקה, בהתחלה לא הבנתי מה קרה עד שהסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר 3:37.<br />המשכתי לחשוב על הפיתרון לבעיה עד הרגע שהסתלכתי מה החלון וראיתי כבר את הזריחה שמתרחשת בחוץ, חייכתי לעצמי ואמרתי "טוב זהו הולכים לישון"השעה הייתה בערך 5.<br />התעוררתי מצילצול הפלאפון...אמא הזכירה שאני צריך להסתפר אחרי שהסתימה השיחה הסתלכתי על הפלאפון עלמנת לראת את השעה וגילתי ש10 בבוקר ישנתי רק 5 שעות וגם הרגשתי את זה כמובן אבל 5 שעות זה יותר טוב מה שעתיים שאני יושן לפעמים, דיברתי קצת עם אחי שנוכח בבית בגלל חופשת סוכות(מדריך בטכני) אז אם אף אחד לא לומד אז הוא לא צריך ללמד.<br />עשיתי לעצמי קפה חזק ויצאתי מה הבית להסתפר.<br />וכבר אחרי התספרות עמדתי בתחנת האוטובוס שומע שוב מוסיקה באייפוד, הפלאפון צילצל וגילתי שזאת שיחה מארה''ב-הרגשתי ממש איש חשוב לשעה. זה היה בנוגע לתוכנה, כצפוי והצטרכתי לדבר באנגלית היה מאד מוזר אבל הסתדרתי יחסית טוב, כל משהיה בתחנה הסתכל עלי כאילו שאני מכוכב אחר ואם לא כוכב אחר אז בטוח לא מבאר שבע.<br />וכעיקרון כבר מצאנו כמה פיתרונות ונראה אם חברת "אפל" יקבלו אותם, וחוץ מאישור חברת "אפל" יש עוד כמה אישורים מחברות שאנחנו צרכים לקבל ונקבל אותם רק בעוד שנה ככל הנראה אז עד שזה יקרה אני די פנוי, כמובן שיהיו עוד כמה עבודות בדרך אבל אני מקווה שיהיו פחות בעיות איתן.<br /><br />או בקיצור יהיה לי מספיק זמן גם בשביל הבלוג, אז לסיכום בקרוב תיקון העיצוב, יותר פוסטים, יותר השקעה ויש למה לחכות באמת שכך.<br /><br />אז לסיום החלטתי להיות מקורי ולכן שמתי את השיר שנמצא במקום העשירי במצעד הרוב של אמטיוי, בקרוב מאד הוא יהיה במקום הראשון בטוח בזה לגמרה, וזה השיר החדש של Muse-Uprising מתוך אלבומם החדש.<br />אני לא מת על הלקה אולי יש להם שלושה שירים שאני אוהב והוא מבין השלושה משכן שיר מאד מוצלח שאני לא מפסיק לשמוע</div><br /><object height="265" width="320"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/QZOvJGGQ8gs&hl=en&fs=1&"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/QZOvJGGQ8gs&hl=en&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="320" height="265"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-3622775323399617246?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-46767275124740162712009-09-26T21:36:00.003+03:002010-06-15T20:55:48.682+03:00למה מה תעשו לנו?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">החלטתי לספר לכם משהו שהתקשורת שומרת ממכם בסוד משהו שקצינים בכירים בצה''ל לא מעזים לספר.<br />וזה בעצם "שהם מפחדים", מי מפחד?<br />לא התיקשורת לא צה''ל אלה דווקא אירנים אולי קשה להאמין לזה אבל זה אמיתי לגמרה מה שתקראו כאן קשה להאמין שתקראו במקום אחר, השאלה היא למה לא כותבים את זה במקומות אחרים, קשה לי לענות על כך אבל כנראה הסיבות היותר מובנות הם עלמנת לא ליצור זילזול כלפי האירנים, הסיבה השנייה, זה לא משתלם לתקשורת לספר לכם את האמת כי אם הם היו אומרים לכם את זה אז הם לא היו יכולים להשיג סקופים בכותרת כמו "אימון טילים באירן".<br /><br />אז למה האירנים צרכים לפחד מאיתנו?<br />אני יביא לכם בהתחלה כמה עובדות בנוגע למדינה שנקראת אירן ובנוגע לצבא האירני(אם ניתן לקרוא לזה כך)<br />1.בשנה האחרונה האירנים זיפו ושיקרו בנוגע למצבם הצבאי.<br />א.זיוף ניסוי טילים-זיוף מאד מפורסם, הניסוי לא היה מזויף הצילום מתוך הניסוי כן, מי שלא זוכר מדובר בניסוי טילים שערכו האירנים ובאותו ניסוי קרה המצב שאירנים לא הצליחו לשגר מספר טילים ולכן החליטו לזייף את השיגורים ע''י דרך מאד יצרתית-תוכנות הפוטושופ המפורסמת שמטרתה עריכת תמונות.<br />ב.מידע שיקרי בנוגע למטוסם החדש-האירנים בשנה האחרונה חשפו מטוס תוצרת אירן שמסוגל לטוס מה אירן לישראל ובחזרה, זה לפחות מה שהם אמרו, הם פירסמו עם הידעה בנוגע למטוס את הנתונים של המטוס.<br />מה שהתגלה זה שבנתונים צוין שהמטוס מסוגל לטוס לישראל אבל לא לחזור משם כמות מיכל הדלק לא מאפשרת טיסה כו' ארוכה ומה שיותר הזוי גם אם להוסיף למטוס מיכלי דלק חיצוני הטיסה הזאת כמעט אפשרית!, הבעיה שזה כמעט כי גם עם מיכלי הדלק הטיסה ארוכה למטוס זה ובגלל הוספת מיכלי הדלק החצונים המטוס לא יוכל לשאת כמות נשק גבוה אלה נמוכה מאד.<br />ג.זיוף שדה תעופה צבאי שבוא נראים כמה מטוסים ומסוקים במצב טוב ואף מעולה-אולי זה ישמע מוזר אבל גם אני נדהמתי גם שדה התעופה הזה הוא שקר זה אפילו לא שדה תעופה מדובר במודל כמו המודלים שנמצאים במיני ישראל התמונה של אותו שדה תעופה פורסם באתרים רשמים של הצבא האירני ואף אתרים הקשורים לממשלה.<br /><br />למה לאירנים לשקר בנוגע למצבם הצבאי, התשובה היא פשוטה אין להם דרך אחרת להראות שרירים לישראל חוץ מה לזייף ולשקר. למה הם עושים את זה?<br /><br />התשובה פשוטה למדי.<br />בזמנו ארה''ב הייתה ספקית הנשק העיקרית לאירנים עד היום רוב חיל האוויר האירני מבוסס על מטוסים אמרקאים כגון F-14, לאחר ההפיכה האיסלמית באירן התחילה מלחמת אירן עירק.<br />עכשיו תיהיו ממוקדים.<br />לאחר המהפכה האיסלמית ארה''ב הפסיקו להזרים נשק לאירן.<br />מלחמת אירן עירק התחולל לאחר המהפכה האיסלמית.<br />האם הבנתם?<br />יש מלחמה גדולה בין שתי מדינות לאחד מה המדינות הנשק לא מגיע ולכן הם נלחמים במה שיש, אבל גם מה שהיה להם מתחיל להגמר, בעצם נוצר סוג של מחסור בנשק.<br />ארה''ב התערבה במדינה וגם תקפה את הצי האירני שכמעט נכחד באותה תקופה.<br />עוד נתון חשוב המהפכה האיסלמית הייתה לפני יותר מה 20 שנה!<br />כלומר את רוב חיל האוויר אם לא את כולו ניתן לזרוק לפח, לאירנים אין חלקי חילוף כבר 20 שנה!...<br /><br />כלומר הם חלשים, תשימו לב צה''ל שם קצוץ על האירנים הבעיה היא הנשק הגרעיני.<br /><br />בתמצית הדברים:<br />אירנים מפחדים מאיתנו רק מי שמפחד משקר כל כך הרבה בנוגע ליכולת הצבאית שלו, תשכחו שנייה מה הטילים שלהם שכפי שהבנתם לא ממש עובדים כמו שהם מספרים. תשכחו מאירן-אין דבר כזה.<br />כל הסיפורים האלו לגבי אירן לא שווים הרבה סה''כ מקור מצוין לסקופים הדבר היחד שבאמת מפריע לנו זה הכור האירני, ואת האמת אפילו לא הכור האירני אלה האו''ם אם ישראל הייתה יכולה לתקוף מבלי לקבל תלונות מהאו''ם או סנקציות או כל דבר אחר כבר לא היה לאירנים שום כור.<br />תזכרו במה שקרה עד לא מזמן לסורים היה כור סודי, ופתאום אין כור. חיל האוויר ביצע משימה בשטח אויב שאגב מבחינה צבאית הרבה יותר מתקדם מה האירנים, חיל האוויר הסורי הרבה יותר חזק הנ''מ(נגד מטוסים)הסורי חזק יותר וחדש יותר משל האירנים.<br />ואם לדבר איתכם תכלאס לפי מחקרים ודבריו של ואנונו לישראל יש כמות גדולה של טילים גרעינים ואפילו טילי מימן, וכאן לא מדובר על אירן שחלק מה הטילים שלהם לא עבדו מדובר על טילים שנבדוק ועובדים היטב.<br />הענין הוא שישראל זה לא אירן יש לנו מצפון חיי אדם שווים אצלינו הרבה יותר מאשר לאירנים שמעודדים התאבדויות, עובדה מענינת היא שגם בתוך אירן קיימים מספרי די גדול שבעד ישראל והם כנגד כל הממשלה שכרגע שולטת באירן כמה כאלו שבכלל נגד המהפכה האיסלמית שקרתה למדינה.<br />כך שאירן לא איום כפי שאומרים לכם בטלויזיה אסור לזלזל אבל נראה שהאירנים מזלזלים בעצמם.<br /><br /><br /><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4676727512474016271?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-13298566855683623872009-09-20T19:04:00.003+03:002010-06-15T21:05:21.539+03:00שנה חדשה וכמה מחשבות.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אין לי מושג איך אתם מרגשים אבל אני יודע כיצד אני מרגיש ואני מרגיש לא הכי טוב שבעולם לכן גם בשבוע שעבר לא הופיע שום פוסט חדש, אז אני לא מרגיש טוב את זה כבר אמרתי בעיקרון זה כאב ראש וקצת טמפרטורה.<br />חבר ששמע על כך אמר שיתכן ויש לי שפעת אוינק אוינק(הרב הראשי לישראל אמר שאסור להשתמש במושג שפעת החזירים אבל מי שם על זה זין?) לאחר שהחבר אמר שיש חשש לחיי הדבר הראשון שהוא אמר זה...."אני מקבל את האייפוד"<br />סוג של "תמות תמות יא זבל האייפוד יהיה שלי" אז כפי שנאמר עם כאלו חברים מי צריך אויבים, את האמת הוא אחלה חבר וזה נאמר בצחוק...אני מקווה.<br /><br />אבל שוב הצלחתי לדפוק את העולם והנה אני עדין חי, ביינתים.<br /><br />והנה כמה מחשבות שהיו לי לאחרונה:<br />הגעתי למסקנה ששלגיה ושבעת הגמדים צרכים לעבור לקטגוריה של מבוגרים ולא ילדים, תחשבו שלגיה ושבעת הגמדים, שלגיה אגב הייתה כוסית(מראה מראה שעל הקיר מי הכי יפה בעיר....) יש את האלו שיגידו "התכוונו לזה שהיא יפה באופי" מזה יפה באופי!? תגידו לי מזה אמור להיות היא כאילו בלונדנית בנשמה?, יפה באופי, אין למשפט הזה שום הגיון.<br />המשפט הזה קונספרציה של מכוערות אין לי שום תשובה אחרת למשפט האידיוט הזה.<br />משכן קיים סיכוי שהיא היפה מבין המכוערות שאגב הופך אותה למכוערת שנראת טוב מול שאר המכוערות.<br />אבל נחזור להתחלה, שלגיה ושבעה גמדים במקום אחד, זה נשמע קצת כמו ריאלטי את האמת זה היה יכול לצאת ריאלטי יותר טוב ממה שיש בארץ. שמו כמה טמבלים לבנות דירות, אפשר לחשוב שיש מחסור בעובדים זרים, אם היו מביאיים לבלוק כמה עובדים זרים היה לפחות טיפה אקשן. תחשבו על הסצנות שהתילאנדי רודף אחרי הכלב בשביל לשיים אותו על המנגל, זה נשמע כמו צירוף של הבלוק והישרדות-זה פשוט גאוני.<br />שוב אני מתרחק אז כן שלגיה ושבעה גמדים מה הם כבר יכולים לעשות לשחק מונפול? ממש לא למרות שיש סיכוי לסטריפ פוקר...שלגיה ושבעה גמדים זה נשמע יותר כמו אונס קבוצתי מאשר משחקי חברה....<br /><br />כל הענין הזה בעיקרון נובע מזה שבגיל מסוים מגלים את המיניות עידן התמימות מסתים וסיטואציות כמו שני חברים שרבים ואחד מהם צועק על השני למה דפקת אותי מקבלים משמעות אחרת, אין מה לעשות בנוגע לזה. גם באותו הזמן מתחיל הקטע הזה שאחד החברים בלי שום קשר אומר שלא תיהיה לו בעיה אם מישהו מה הקבוצה יצא מה הארון, ותמיד כשיש כזה קטע אתה מסתכל על אותו אחד במבט של "אתה מכין אותנו למשהו?!", בסיומו של הנאום אתה שואל אותו אתה יוצא מה הארון?, והוא אומר לך שלא וכעבור שתי דקות אתה שואל...ועכשיו!? והוא עדין אומר שלא. לאחר חודשים אתה שואל ועכשי!?...עדין הוא עונה לך שלא.<br />אחרי הצבא בערך מגלים שהוא יצא מה הארון.<br /><br />וזהו לא נותר לי עוד מה להגיד והנה שוב אני מרגיש שהראש מתחיל לכאוב ולהסתחרר אז הגיע הזמן להגיד להתראות מקווה שנהנתם ואם כן תגיבו!</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-1329856685568362387?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-64052449653508880292009-09-12T19:37:00.005+03:002009-09-12T20:21:39.860+03:00לפני שמתחילים את השבוע...<div dir="rtl" style="text-align: right;">"לפני שמתחילים את השבוע" פינה שתיהיה בבלוג בכל יום שבת ובכל שבוע.<br />אז לפני שנתחיל את השבוע כדאי לכם לקרוא את הפוסט הזה, כדי לרומם את המצב רוח.<br /><br />זהו השבוע השני של הלימודים נגמר(לפחות אצלי). ואחרי שבועיים מתחילים להתגעגע אל החופש, את האמת כבר אחרי יומיים התחלתי להתגעגע לחופש, קוותי לפחות שתיהיה שביתה בשבוע הבא לכמה זמן אבל זה כנראה לא יקרה, באר שבע לא שובתת זה בכלל מוזר שבאר שבע לא שובתת, כי בתחלאס באר שבע זה עיר נדחפת אם בעייריה שמעו שבצפון אירלנד שובתים ישר יום אחרי זה יש שביתה בבאר שבע זה עיר שתמיד מנסה להיות תל אביב ועם כל הכבוד לבאר שבע היא אף פעם לא תיהיה תל אביב, בשביל שב''ש(נמאס לכתוב באר שבע כל שנייה) תיהיה לפחות קצת כמו תל אביב צריך לגרש מכאן לפחות כמות מסוימת של ערסים אבל זה לא יקרה. אנחנו סוג של מחסן ארצי לערסים אם איפשהו חסר ערסים אנחנו מייבאים אותם.<br /><br />אז הנה כמה דברים לעלות את המצב רוח לקראת השבוע הקרב.<br /><br /><br />להקת פולקה אוקרינית החליטה לעשות את השיר של Katy Perry בסגנון שלהם חבל שהם לא שרים את זה באוקרינית זה היה יכול להיות עוד יותר מצחיק.<br />מי שלא מכיר את השיר המקורי מוזמן להכנס לכאן-<a href="http://www.youtube.com/watch?v=y-LhyAVzDBI">Katy Perry:hot n cold</a><br />ומי שכבר מכיר אז הנה הגרסא האוקרינית<br /><object width="320" height="265"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/e_TIOfUEudo&hl=en&fs=1&color1=0x3a3a3a&color2=0x999999"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/e_TIOfUEudo&hl=en&fs=1&color1=0x3a3a3a&color2=0x999999" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="320" height="265"></embed></object><br /><br />מענין למה בדיוק מתכוונים בשלט<br /><a href="http://twitpic.com/hgatg/full">תמונה אחת שווה אלף מילים</a><br /><br /><br />ושיר לסיום, מומלץ במיוחד השיר והקליפ מעולים.<br /><object width="320" height="265"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/GBby44hViWE&hl=en&fs=1&color1=0x3a3a3a&color2=0x999999"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/GBby44hViWE&hl=en&fs=1&color1=0x3a3a3a&color2=0x999999" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="295"></embed></object><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6405244965350888029?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-40412527263746633812009-09-09T22:26:00.002+03:002009-09-10T20:29:36.394+03:00איך להיות מאושר?<span style="font-size:130%;"></span><blockquote><span style="font-size:180%;">מה קורה<br /></span></blockquote><br /><br />איך להיות מאושר, מי שלא מכיר זאת תוכנית שמשודרת בערוץ2. ראיתי שתי פרקים מתוך התוכנית זה נחמד אבל יש עובדה אחת שחוזרת על עצמה ולרוב מעלמים אותה ומהי העובדה?, שלא כל האנשים מאושרים מאותו דבר. בפרק הראשון מי שלא ראה דיברו שם בענין הכסף האם יותר כסף עושה אותך מאושר או לא הראו שני אחים אחד שלא מרוויח הרבה ואחד מליונר כל אחד מהם אמר שהוא מאושר אבל תכלאס על מה אני מדבר כל אחד יודע שלכל אדם יש דבר משלו שעושה אותו מאושר לדוגמא: אנשים שאוהבים לראות אנשים אחרים סובלים אותם אנשים נקראים סדיסטים, ויש את הסוג השני שלחתוך לעצמם ורידים ולצבוע בעזרת הדם את הקירות עושה אותם מאושרים והם נקראים מזוכיסטים.<br />דוגמאות לא משהו....נעבור הלאה.<br /><br />אז כך גילתי מה הדבר שעושה כל אדם למאושר.<br />וזה.....<br /><span style="font-weight: bold;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;"></span></span></span></span></span><span style="font-size:130%;"> "אגויסטיות"</span><br />אכן זה לא טעות התשובה היא אגויסטיות, אולי זה נשמע לא הגיוני אבל זה נכון!, כמה פעמים הייתם עסוקים בלעזור לאנשים, כמה פעמים הייתם בדיכאון כי מישהו שחשוב לכם בדיכאון, כמה עסקתם בצרות של אחרים והכי חשוב כמה שיחות עידוד עשיתם ושיחות נפש. זה בזבוז זמן מוחלט והכי חשוב זה פאקינג מדכא!<br />אז החלטתי לנסות להיות אגויסט לכמה זמן, לעשות מין מחקר קטן("מחקר קטן"!?, עכשיו אני מבין למה חברים לאחרונה אומרים שאני יותר מדי באווירה גיקית) אז כן ניסתי להיות אגויסט במשך כמה זמן וחזרתי עם התשובות לכאן.<br />אבל לפני זה, מכירים את זה שמצעים לכם לנסות משהו חדש או טוחנים לכם את המוח לגבי איזה משהו וזה שאתם חייבים לנסות. בדומה לפירסומת של קוקה קולה זירו שפשוט חפרו איתה והחלטתם לשתות קוקה קולה זירו, טעמתם ואמרתם לעצמכם "מי המפגר שלוקח קוקה קולה זירו אם יש לו אפשרות לקחת קוקה קולה רגילה!" ובאמת שהפירסומת לא צריכה להיות "אפס" סוכר כי סה''כ זה אפס טעם וגם מי שהמציע אותה היה אפס....בוינא הדבר הזה מגעיל.<br />ומי שלא הבין אותי מה שרציתי להגיד זה בעצם שאת מנסים משהו חדש ואחרי כמה זמן אומרים לעצמכם "וואלה זה ממש לא אני"<br />אז כן במהלך כל אותה תקופה אמרתי לעצמי זה לא אני, פשוט לא יודע אתה עובר מול אנשים שפשוט בדיכאון עמוק ביותר ואתה מבין שגם להגיד להם "החיוך נראה יותר טוב עליך" יעשה להם טוב ואתה לא אומר את זה ולא עושה בנוגע לזה כלום. ההרגשה שהייתי לי פשוט הייתה שאני חתיכת מניאק.<br />אבל בכל זאת המשכתי, ולהגיד את האמת זה לא היה משמח אני פשוט לא הטיפוס הזה שבאמת יכול להתעלם מרגשות של אחרים ומאנשים אחרים. בהתחלה ממש בהתחלה של ההתחלה זה הרגיש מעולה לא היו לי כאבי ראש לא הייתי מדוכא הרבה אבל עם הזמן כבר התחלתי לשנוא את עצמי.<br />כי אתה מבין שתכלאס אתה יכול לעזור לאותו אדם ואתה לא עושה את זה.<br />תוך 4 ימים נשברתי(כן תצחקו) וככל הנראה אני אגויסט לא מוצלח במיוחד.<br />זה לא שלא הייתי מאושר, הייתי מאושר.<br />אבל מה הטעם בלהיות מאושר אם האחרים לא...וחוץ מזה לשנוא את עצמך ממש לא עושה טוב!<br /><br /><br /><blockquote><br /> <span style="font-size:180%;">פינת המוסיקה</span></blockquote><br /><br />למרות שזה קרה מזמן בכל זאת החלטתי לכתוב על זה כאן. אחד מה הלהקות היותר טובות שהיו התפרקו לפני כשבועים או יותר אפילו. על איזה להקה אני מדבר? Oasis<br />כן זה נכון הלקה שרק לפני כשנה הוציא אלבום חדש התפרקה וככל הנראה הסולן של הלקה הולך לעשות כמה אלבומי סולו מאחל לו הצלחה, ומי שמבינכם לא יודע מי זאת הלהקה הזאת אז הנה כמה שירים שאין סיכוי שאתם לא מכירים.<br /><br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=6BjQ3LrmkTY">http://www.youtube.com/watch?v=6BjQ3LrmkTY</a><br /><br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=6hzrDeceEKc">http://www.youtube.com/watch?v=6hzrDeceEKc</a><br /><br /><a href="http://www.youtube.com/watch?v=TfkAkMExDrQ">http://www.youtube.com/watch?v=TfkAkMExDrQ</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-4041252726374663381?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8201509584954560271.post-69457140106043897012009-09-04T23:36:00.008+03:002010-06-15T21:03:29.225+03:00כך הכל התחיל.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מסתכל מחוץ לחלון למעלה לשמים מחזיר את המבט שלי לשולחן ומוחק את מה שזה עתה כתבתי, ואומר לעצמי זה לא היה מספיק טוב, אני צריך שזה יצא מושלם. למרות שאין כזה דבר מושלם את זה כולנו יודעים אבל זה בכל זאת לא מונע מאיתנו לחפש בכל בנושא ובכל דבר שאנו עושים את המצב המושלם.<br />והנה מסתכל שוב מחוץ לחלון ושוב אל עבר השמים כמעט ואין עננים. באותם הרגעים שאני מסתכל אל עבר השמים אני מוצא את הזמן לשאול את עצמי "מה הלאה?".<br />מחייך טיפה קם מה הכיסא והולך לעבר המטבח להכין קפה.<br />בחופש נפלה עלי התמכרות קשה לקפה, כל הענין הזה מוזר בשבילי, בתור אחד שלפני החופש צרך ככוס אחד במקרה הטוב לחודש צורך כל יום יותר מה 3 כוסות קפה וכל זה בשביל להשאר ערני ולא להרדם.<br />תמיד מצאתי כי ההשראה באה אלי בלילות ולכן נשארתי הרבה פעמים עד מאוחר וכל זה בשביל לכתוב.<br />אני מסוג האנשים שלא מסוגלים להרדם כשבחוץ יש אור ולסגור את הטריסים אף פעם לא עזר לי, ואיך זה בכלל אפשרי להרדם כשבחוץ הציפורים מציצות. זה מתחיל כמו מגפה בהתחלה מדובר בציפור או שנים ובמהרה זה מתפשט יותר ויותר ציפורים מציצות.<br />עברו עלי כמה ימים בלי שינה כלל, וכל זה רק בשביל לכתוב. ואין לי אפילו את התשובה למה זה כל כך חשוב לי.<br />בין הנסיון לכתוב ולקבל השראה ורעיון על מה לכתוב היה לי די הרבה זמן פנוי וגם השתעממתי לא קצת.<br />שעמום וזמן פנוי זה שילוב קטלני במיוחד, הרבה אנשים מתו בגלל זה...."הייי יש לי זמן פנוי ואני משועמם בוא נעשה תחרות יריקות מה המרפסת של הבית מלון שנמצאת בקומה ה7" באמת שהיה מקרה כזה בלונדון זה נגמר בזה שאחד הטמבלים תפס תאוצה בשביל שהיריקה שלו תגיע רחוק החליק ועף מה המרפסת והטיסה אל האספלת לא הייתה ארוכה במיוחד-פעם הבאה שינסו לעשות תחרות דומה לזאת ממטוס במהלך טיסה...הצלילה למטה תיהיה יותר ארוכה ויותר מהנאה(זה כמובן יגמר בפגישה מקרוב עם הקרקע)חוץ מזה מי שישרוד ירוויח אחלה סיפור לילדים שלו וגם לנכדים שלו, לא רק שהוא עשה תחרות יריקות ממטוס במהלך טיסה אלה גם עם מי שעשה איתו את התחרות מת במהלך זה.<br />או שזה לא סיפור כזה טוב לספר לילדים שלך למרות הכל, משכן זה ישאיר רושם לא טוב לגביך.<br />בשונה מאותם אנשים לא באמת עשיתי שטיות, לא רק שהייתי משועמם הייתי משעמם ואת זה הבינו והרגישו האנשים שדיברתי איתם במהלך אותה תקופה לא באמת היה לי מה לספר. והעידכונים היחדים שיכולתי להעביר זה בנוגע להשתלטו של הנמלים על השולחן שלי, לאחר ששפכתי קפה על השולחן.<br />אחד הדברים המצחקים שהיו זה אחרי שעשיתי ריסוס בחדר כנגד הנמלים החלטתי להשאר בתוך החדר ריססתי כל כך הרבה שאני הרגשתי לא טוב במשך יומים משכן הנמלים לעומת זאת חזרו אחרי יום אחד בלבד. מה שגרם לי להרבה עצבים וגם סיבה לצאת החוצה ולקנות רעל חזק יותר, הפעם הייתי מספיק חכם בשביל לצאת מה החדר אחרי הריסוס. והצלחתי לשבור שיא במקום שהנמלים יחזרו אחרי יום הם חזרו לאחר שבוע. עד שנזכרתי שעדין לא ניקתי את הכתם של הקפה מה השולחן ולכן הם חוזרים.<br />שפל המדרגה הגיע במהלך שיחה עם ידידה באיסיקיו בנוגע לזה שהיא הייתה כל היום בבית ולא עשתה הרבה, היא אמרה שבשבילה זה היה יום מבוזבז.<br />בתגובה אמרתי לה שזה לא יום מבוזבז זה יום רגיל, כי אם לפי מה שהיא אומרת זה יום מבוזבז אז אצלי זה חודש שלם שהוא מבוזבז העדפתי לשקר לעצמי בנוגע לזה שבאמת במהלך חודש שלם לא עשיתי כלום חוץ מה להסתכל על מחברת ריקה מכל מילה, הרי כל דבר שכתבתי לא היה נראה לי מושלם, אבל בעצם האדם ממשיך לחפש את המושלם כפי שאמרתי למרות שהוא מודע שזה לא קיים הסיבה היא שהוא עושה את זה מתוך הפחד שמה שהוא עושה לא מספיק טוב, בעצם כל פעם שאדם מחפש את המושלם זה בגלל חשש שמה שיש לו כרגע לא מספיק טוב. וכן מזה דאגתי שמה שאני אכתוב לא יהיה מספיק טוב.<br />ומי שקרא עד עכשיו זה ממש לא קטע רע סה''כ לפי מה שכתבתי למעלה ניתן לראות שבסוף הצלחתי לכתוב את הפוסט גם עכשיו הוא לא נראה לי מושלם אבל היי הצלחתי לקבל את זה שיותר מזה כנראה אני לא אצליח. אז כך הבלוג הזה לא יהיה עמוס במחשבות שלי אלה גם בכל מיני דברים מצחקים מה החיים יהיה על מה לצחוק וגם מה לשמוע,תיהיה כנראה פינת מוסיקה ובאמת שיהיה נחמד אני מבטיח.<br /><span style="font-size: 130%;"><br /></span><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size: 130%;">היומהולדת</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-size: 100%;">לא סתם הפוסט הזה מתפרסם ביומהולדת שלי, החלטתי לפתוח את היומהולדת עם התחלות חדשות, לנסות ולהיות מקורי, אז כך השנה אני חוגג את היומהולדת ה17 שלי. ואתם מוזמנים להשאיר כאן בתגובות ברכה או כל מה שבא לכם-אם כמובן אתם רוצים בכלל.<br />אז מה אני רוצה לשנה הזאת, רק אושר כי אם יש אושר כנראה שיש גם את שאר הדברים כמו בריאות ומצב רוח טוב והצלחה.<br />הייתי מבקש גם שלום עולמי וזה קצת קיטשי, ורוב האנשים שמבקשים את זה לא באמת מתכוונים לזה.<br /><br />ואלו ששחכו מה היומהולדת לא נורא תמיד יש שנה הבאה, המשימה שלכם היא לשמור עלי שאני לא אמות עד שנה הבאה בשביל לאחל מזל טוב אחרי זה אתם לא צרכים לעשות שום דבר.<br />ויש גם את הסוג הזה שלא אמר לי מזל טוב ואני לא אמרתי לו אז היי יוצא שאנחנו פיטים.<br />וזהו עד כאן<br /><br /><br /><br /><br /></span></div><span style="font-size: 130%;"></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8201509584954560271-6945714010604389701?l=imagech.blogspot.com' alt='' /></div>איליה.פhttp://www.blogger.com/profile/04564693755067761263noreply@blogger.com3